Love is possible
אתמול אחר הצהריים דרסתי חתול רחוב. נסעתי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, דיברתי עם אסף בטלפון הנייד בדיבורית, והחתול האפור, קטום הזנב והאוזניים חצה את הכביש לפניי, הוא כבר עבר את המכונית ואז משום מה החליט לחזור אחורה ולהיכנס בין הגלגלים הקדמיים שלי. הרגשתי אותם מכים בו, ועצרתי מיד, מזל שלא נכנסו בי מאחור. אחרי […]
המוזיאון
נעלי עקב שחורות חונות ליד דלת הכניסה למרגלות השולחן הגדול אולי נחלצו מהן מיד כשנסגרה הדלת. כוס קפה עומדת בעקשותה. מסרבת להסתלק לכיור ההדחה להתנקות מטביעות. כרית אחת זרוקה אלכסונית על הרצפה לרגע נראית ספוגה קימורים מדויקים מבקשת אותי, בואי. אלבום תמונות בצבע חום עדות של משפחה אחרת. צעדים מהדהדים לחישות נטמנות בכורסאות. המוצגים נאספים […]
"אתה יודע שיש לי כבר שני ילדים?"
שבת, שמונה בבוקר באבן גבירול. היום מבצבץ מבעד לקרום שלו, עומד להתפצח על ראשי. שניה לפני שאני מתניעה את המכונית, אחרי הקפה הראשון אני רואה אותו. צ', מגיל 23 הוא היה המטפל שלי במשך ארבע שנים. פעם הוא היה קצת אלוהים. הייתי מאוהבת בו לכמה חודשים, באמת רציתי שיעשה לי ילד, או לפחות שיעשה כאילו, […]
יצרים
לנשום ע מ ו ק. כי זה תיכף טס ועובר הם אומרים שעוד תתגעגעי לרגעים הארורים האלו ואת יודעת שלא. לנשום עמוק ולספור עד עשר, או שמונה וחצי ולהפסיק לקלל. זו דוגמה קלוקלת באפריקה של האמהות מסתובבות המון עם רחם רעב ורשימת תכונות שאין לך בהן יד ורגל. להפסיק לדמיין איך פתאום הזמן קופץ ואת […]
צלוּל
"עכשיו אני יודע עלייך יותר ועלי הרבה פחות". אמר והלך ונמוג ופקע והתאיין _ _ (הקשה. אחת. אחת. אחת). ודווקא אז היא הרגישה שהיא רואה אותו יותר טוב מכל אדם אחר בעולם מי שלא לוחץ על הוידיאו המופתי הזה מחמיץ משהו בחיוו
לב קרוע, ג'ון לנון ומשפחה שהייתה
Watching the wheels של לנון הוא אחד השירים האהובים עלי בעולם. שיר שתמיד כשהוא מגיח, גורם לי לפשוט את ההגנות שניכסתי לעצמי במהלך השנים, ולהידקר במקומות שכבר לא חשבתי שקיימים. המילים תמיד מזכירות לי צד אחר שלי; המשאלה לבהות, לקבל מהחיים אישור לעזוב את העגלה שנוסעת ואין עצור, לפחות לזמן מסוים, לעצור את המירוץ. בדרך […]
אפלה גמורה
אפלה גמורה שני זרים יוצאים לדהרה התלמים נחרשים הרקמות נמסות הרכסים רועדים. סיבים גמישים נשזרים ומתפקעים יוקדים וקופאים. שני זרים. http://www.youtube.com/watch?v=rPGnFtx8Ifg
קלקסיקו – המערבון של הנפש
מאז אתמול בערב אני שומעת שוב ושוב את blackheart של אחת הלהקות החביבות עלי, Calexico, להקה מאריזונה שעושה הכלאה בין מקסיקו לקליפורניה, בין תזמורת מריאצ'י מקסיקנית לניל יאנג. על הלהקה הזו כתבה מאמר יפה כותבת בשם נטע, בשרת העיוור. אני רוצה להתייחס לשיר הזה. אני רוצה שתקשיבו לו, ותרשו לעצמכם להרגיש את פעימות ליבו […]
מכונות האמת הקטנות של הנפש
ד. יקירתי, שאלה אותי השבוע למה דווקא בבוקר זה מגיע. היא הציעה שאסביר את זה כאן, אבל לא שיר, היא ביקשה. לכאב יש דרך משלו להעיר אותך בבוקר, והיא אלימה כמו נרקומן בקריז שמתנפל עליך בבית שלך. מהלך היום מציע אלפי הסחות דעת, אני אמנית של הסחות דעת. הבלוג הזה הוא הסחת דעת. העידון של […]
PAUSE
תקשיבי לי מותק, אמרה האשה עם השיער המקורזל הצפוף, והעיניים הקופצות אחרי מילותיה: "ילדים, אלו בני שנה עד ארבע ככה? לא צריכים שום דבר, לא אמא, לא אבא, לא ספרים לא זמן איכות, הם צריכים מאמן כושר, וינגייט בבית. אפילו רובוט, מישהו שיתיש אותם מצאת החמה עד צאת הנשמה. מישהו שימצא את הכפתור להשבית אותם […]