עוגן
אני לא מציעה לך חוף מבטחים. מעולם לא ידעתי איך לרתק עוגן של איש מבלי שיצוף בסוף הזרם בועט וכועס, פולט מפיו את בוצת המים החמים של התחתית. את ההתנגדות לתנועה המסתי במלח התשוקה הצורב הטבעתי בו אלף טקסי יום יום וחמישים אלף חסכונות שימורים לימי סגריר. שוט עכשיו.
ערימה מלוכלכת בכל חדר
החיים העירו אותי לפנות בוקר עם חשק לעשות כביסה. שארי בשרי לנים בחלל אחר ולי יש ערימה מלוכלכת בכל חדר. אתמול בבוקר עלתה השכנה נאווה ונקשה. היא נשפה לי סילון ענק של עשן בפרצוף ואמרה המוזיקה שלך הורגת אותי.
"האמהות עדיין נושאות בנטל" – אבל במשפט הן יפסידו
מאמר חשוב ומקומם של תמר רותם במוסף חלק ב' של הארץ, היום: "כל מי שעובר בצהרי היום ליד בתי ספר וגני ילדים, או ליד גנים ציבוריים ומתנ"סים אחר הצהריים אולי הבחין מי פוקד את המקומות הללו: מלוא העין אמהות. אצות רצות מהעבודה לפני ארבע, חסרות נשימה, כדי להספיק לאסוף את הילדים מהגן; פורקות ילדים מכיסאות […]
לייף סטייל יום כיפור
ערב יום כיפור בשכונה שבה החיים שלי נוסעים. הרחוב המקביל שבקצהו כיכר מזמזם עדיין את המיית הילדים שמסרבים ליפול מהאופניים, וללכת לישון כמו שמגיע להורים שלהם. בבת אחת נוהרים החוצה מבית הכנסת עשרות אנשים, ואפשר להבחין שהכיפור הזה הוא לבן. כמו במסורת, כמו בילדות שהתרחשה במקום רחוק מיליוני מילים וחוויות מכאן. ואין שום דבר אנושי שמחבר […]
סוכנת סמויה
ד. אמרה אבל את בוערת על פארש. הכפית נפלה ואני ראיתי המגדלים שלי נמוגים בעשן תילי המילים התפוררו מהקירות של הסוכנת הסמויה בדיאנאיי שלי. לא מצאתי לה ממלאת מקום כל האוויר בעיר לא הספיק להחליף אז קראתי לך
מועקת החגים וקדושת המשפחה
הידד, הכלבה הותיקה והטובה, שיגרה, חוזרת מחר, נדמה לי שאני שומעת שאגת רווחה קולקטיבית מאלפי בתי אב ואם בישראל. בעצם לא כל כך נדמה לי, אני חיה אותה ושומעת מסביבי. היום אחר הצהריים נטשנו את משמרתנו והפקדנו את הילדים בידי ס' השמרטפית הקבועה שהסכימה להגיע באופן מיוחד. אולי היא שמעה בקולי תחינה סמויה ונואשת, סביר […]
ללכוד את הכלב השחור
בגיל חמש הוא הגיע לילדות שלי כלב שחור ואילם נושך ונושך בבשר הטרום נערי פיו מלא בכדוריות האחרונות של אי הידיעה שנשרו ממני. הוא לימד אותי לשתות את הדמעות מבפנים עוד לפני המבול ובתמורה נתתי לו את העצמות הדשנות ביותר בביוגרפיה שלי. הם לא הצליחו למנוע את הטרף החוזר ונשנה כל השנים אחר כך. הם […]
הסתלקותן של הנקודות
בבת אחת הן הסתלקו ממני הנקודות מכל משפט בתודעה מהסופים של מילים חותכות מזנבן של כל הפסקאות מהקצה הסופני של כל השורות ואני תוהה, מתפלאת, משתוממת מה המשמעות של זה שאין נקודה בסופה של דהרה
תגידי תודה
כבר כמה זמן שלא שמעתי מחלי. אני מתקשרת, זו שעת אחר הצהריים, הילדים ברקע, אי אפשר להאריך. אחרי שסגרנו את העניינים הפורמאלים, היא שואלת אם היא יכולה להגיד לי משהו. ………………………………………………… בטח. אבל היו שם כמה שניות של פחד קטן. חלי חושבת שאני לא צריכה להגיב לכל אחד שכותב לי כמה יפה אני כותבת. שזה […]
ידיעה
שבע בערב בדרך הביתה שיירת מכוניות דוהות בלחות של אבן גבירול נעות בליאות ביני לבין הידיעה הודאית. השמיים מתקדרים והולכים הולכים ומתקדרים עד שנגיע יסמיך האפור לתוך השיירה. וזה לא הסתיו, זו אני