בשר זה רצח
המתכון: חצי קילו בשר פרה אדום אדום טחון פעמיים, שצבעו אדום וגידי הבהמה רוטטים בו. כמה עגבניות בשרניות, כוס בצל וליטר דמעות. צרור שיני שום לבטן הרכה. כוס שמן זית לסיכוך הבעירה. יש להשתמש בסכין חדה, סכין קצבים מומחים בלהב המשונן של המילים האבודות. ועכשיו לקצוץ, לקצוץ את החלומות שלך לפיסות קטנות להוסיף ולשסף את […]
המסר הכתוב על העור
עכשיו לרדת מהבמה כמו שאמא אף פעם לא לימדה בתנועה שיש בה Elegance. משאירה אחרייך אד של תשוקה חמקמקה הייתה פה ועכשיו כבר לא. להשאיר רווח לדקויות לשובל כמיהה בלתי פתור המתנחשל בסדק שנפער לזיכרון שיתויג תחת תמונתך הריח שלך המסר הכתוב על העור שהותרת. ועכשיו – אוושת הדלת שנסגרת. הדהוד צעדים רכים
על הרצפה/כרוניקה של קריסה
ארבע אחר הצהריים, פקק אימתני בדרך לגן של הגדול . רחוב מוזס סתום, נחש ארסי במיוחד זוחל בדרך שלי להוכיח את אמהותי המוצדקת, כלומר לקחת את הילד בזמן. חמש דקות איחור, הגנן סלחני, אבל הוא יזכור לי את זה. בפנים מחכה לי הפתעה, הילד הזמין חבר, אמא שלו נרגשת, ולי פשוט אסור לסרב. יהיה בסדר, […]
הבלוג שלי הופך להרצאה חד פעמית
תתקיים מחר בערב בבית נשים פמיניסטי בתל אביב. במסגרת סדרת מפגשים על אמהות ופמיניזם אני הולכת לדבר על הנושאים הבאים: למה כל כך קשה לנו להודות שהאמהות אינה מה שסיפרו לנו, ואינה אידיאלית? שיש לנו רגעים שאנחנו רוצות לברוח מכל זה? מה עושים עם הרגשות הסותרים שכל כך מפתיעים בעוצמתם? ומה יגרום לנו להפסיק לשאוף […]
המוזיקה שלי
שקט צבאות המילים נסוגים מביתי זכרונות נמוגים למרתפי יישון. דממה אלוהית שדרים מקודדים מתחבאים בתודעה והיא בולעת אותם וכל הרעש הזה מחלחל לי להוויה/בועט בהכרה/צורם כמו דיסטורשן גרוע בעיר נטושה
אוטופיה וגיהנום
הבנה ואי הבנה שני קצוות, אוטופיה וגיהנום. בהבנה האני מואץ, מקולף. התריסים נמסים ובתנופה אירוטית הזר שועט פנימה ואני מפנימה. באי אין איש מלבדי וגם אני לא.
Logout
(מוקדש לרוני) מכירים את זה שאתם מחפשים במאמץ רב וכוונה צרופה כמעט חיים שלמים את כפתור הLogout אבל הוא חומק מכם, הנבלה. בכל פעם שאתם מקרבים את הסמן והאצבע נלחצת משהו אחר קורה המסך קופא ואתם פשוט כלואים בתודעה רעה. באופן נבזי היא מציפה כמה זכרונות קבועים שמפליאים לדמם אתכם מבפנים. האצבעות רפות הלב […]
ימי הנטישה (סמי נהמת קריאה בספר של פרנטה)
אבל באמת אהבתי אותו! ואז בשבריר שניה שקופלו בה שני ילדים, מחסני זכרונות שורטים ומוות שהוליד ייאוש גדול נעלמו חיים שלמים. בהשראת הקריאה בספר "ימי הנטישה", של אלנה פרנטה, אחרי כ70 עמודים, וקשה לי לנשום מרוב כאב שורט עמוקות.
הבמאי בן זונה
לא מזמן פגשתי את אחת הבלוגריות כאן, והיא שאלה אותי אם אני מערפלת בכוונה את מה שקורה לי בחיים בבלוג הזה. כן, עניתי לה, אני לא מסוגלת לעמוד במשמעות של החשיפה הזו. זה היה קצת אחרי שהחיים שלי הסתדרו בחזרה לתבנית הנכונה שלהם. אמרתי את זה. אני לא יודעת איך לספר לכם שאני מאושרת מזה. […]
אמא, יש צילום בשמיים
אמר הילד על הברקים שפילחו את הרקיע החשוך. כל כך יפה הדימוי הזה לדעתי, צילום בשמיים. אם נשכח כרגע את אלימותם של הברקים והרעמים, הרי אדם נקטל בעקבות פגיעת ברק, הרעיון שיש ישות בשמיים שמצלמת את המתרחש מעורר בי משהו מופלא. הייתי שמחה לקבל שוטים, בלי מכות ורעמים. 2. דמות מסוימת הסתובבה לי בדמיון […]