תקשיבי לי מותק, אמרה האשה עם השיער המקורזל הצפוף, והעיניים הקופצות אחרי מילותיה: "ילדים, אלו בני שנה עד ארבע ככה? לא צריכים שום דבר, לא אמא, לא אבא, לא ספרים לא זמן איכות, הם צריכים מאמן כושר, וינגייט בבית. אפילו רובוט, מישהו שיתיש אותם מצאת החמה עד צאת הנשמה. מישהו שימצא את הכפתור להשבית אותם בסוף, הבנת אותי?.
כי ילדים והורים, מותק, זה שילוב טראגי. את בטח חושבת שאני משוגעת לגמרי, שאני אומרת דבר כזה, אבל הורים, זה האנשים העייפים האלו, העייפות הזו, את רואה אותם, הם חצי מתים, בעצם למה חצי. הם זומבים, זומבים מהלכים, והילדים שלהם, רוב הילדים, לא כולם, מישהו השתיל להם מנוע טורבו, וההורים לא יודעים איפה מכבים את זה. מסכנים! ראית פעם עיניים של הורים אחרי יום שלם עם הילדים? עכשיו חופש, לכי תראי. זה אוקיינוס של ביצות שחורות".
כל זה לא התקיים במציאות.
אבל הילדים שלי לא יהיו כאלה נכון?
זה בדרך כלל עובד הפוך. הילדים שישנים כל הלילה ומתנהגים כמו מלאכים? הם של השכנה/האמא המעצבנת מהגן וכו'.
אני תוהה, מה המקור של כל האדרנלין הזה?
יש בהחלט התנגשות בין הורים בגילאים שלושים ומעלה שטרודים בעבודה/חיים, לבין המרץ האינטנסיבי שילדים תובעים שלא באשמתם.
כל משפחה צריכה ג'ימבורי.
זה בדרך כלל עובד הפוך. הילדים שישנים כל הלילה ומתנהגים כמו מלאכים? הם של השכנה/האמא המעצבנת מהגן וכו'.
אני תוהה, מה המקור של כל האדרנלין הזה?
יש בהחלט התנגשות בין הורים בגילאים שלושים ומעלה שטרודים בעבודה/חיים, לבין המרץ האינטנסיבי שילדים תובעים שלא באשמתם.
כל משפחה צריכה ג'ימבורי.
הילדה שלי רצה מצד אל צד בבית כל הזמן (בזמן האחרון לא מסכימה לבוא איתי לגינה) ובכל זאת נופלת רק לקראת עשר. ככה שאני לא מבינה מה מדריך כושר יעשה פה.
ואני תמיד לעגתי להורים שלא יודעים לשים לילדים גבולות וללמד אותם שתשע זה ממש מאוחר בהחלט.
אצל איה, למשל, בשבע וחצי נכבות הסוללות, לא חשוב אם היא ישנה בצהריים או לא. (איך ילדה בת שנתיים יכולה לא לישון בצהריים בכלל?) כנראה יש פשוט ילדים כאלה וילדים כאלה.
ומצד שני, הבת שלי ישנה עד שמונה בבוקר, שזה הישג שלדעתי אני יכולה לרשום עליו פטנט. 🙂
היו שם המון אנשים, וגם הרבה מאוד ילדים. קצת לעורר אקשן אמרתי לכל ההורים להביא קדימה את הילדים שיתחילו לרקוד, וזה יתיש אותם כך שהם ילכו לישון בלילה. והפלא ופלא – זה עבד כבמטה קסם על ההורים. תוך דקה כל הילדים קיפצו שם עד שתש כוחם.
מה המסקנה – אתם רוצים שהילדים ישנו – תמצאו משהו שיתיש אותם….
להתרוצץ איתם. כל הרעיון שאנחנו הם אלה שצריכים להתרוצץ איתם פיזית, מופרך לגמרי (כן, אני יודעת שלרוב אין ברירה).
אבל מי אני שאדבר, שלי לא אוהב להתרוצץ. עושה מדיטציה על משאיות וחלקי פאזלים כל היום.
יש לי יותר אנרגיה מהם.
(-:
כמה אתה לוקח לשעה?
היתה לי פעם חברה שהפנטזיה שלה היתה לדחוף את הילדים לפריזר לקצת. רק בשביל שקט של 10 דקות.
לא ניסיתי עדיין…
יש לנו את אותן רמות של אנדרנלין בדם.