(מוקדש לרוני)
מכירים את זה
שאתם מחפשים במאמץ רב
וכוונה צרופה
כמעט חיים שלמים
את כפתור הLogout
אבל הוא חומק מכם, הנבלה.
בכל פעם שאתם מקרבים את הסמן והאצבע נלחצת
משהו אחר קורה
המסך קופא
ואתם פשוט כלואים בתודעה
רעה.
באופן נבזי היא מציפה כמה זכרונות קבועים
שמפליאים לדמם אתכם מבפנים.
האצבעות רפות
הלב מסרב.
Logout, Logout, די. אם רק ישחרר אתכם.
נשמע לי אפעס קצת מוכר, כן, אני חושב שכן, סוג של סיוט שהיטבת לתאר, והוא עדיין גם אניגמטי, מתעתע ויכול להתפרש בכמה מובנים, אבל התחושות אומרות שבודאי, וחבל שכך
הייתי אולי מחליף את ה-LOGOUT במקש ה-ESC שמשמעותו ESCAPE, וכשמו כן הוא – מילוט, והבעיה, באמת, שקשה לפעמים למצוא את המקש הזה כשצריכים או שהוא מסרב להילחץ….
אבל, הרעיון ברור וכתןב יפה.
תודה
שי
התברר לי שהיו מי שפירשו את השיר אחרת לגמרי ממה שהתכוונתי. מכיוון שהדבר הכי מיותר זה לפרש שירים, לא אפרט.
אני מאמינה שתיארתי פה תחושה מוכרת, כמו שאמרת, שרון. ודווקא שי (תודה שאתה תמיד חוזר), זה לא איסקייפ ולא אסקפיזם, זה לוגאאוט במלוא מובנו.
וממש לא תיארתי לעצמי שזו הכוונה…
אני איש מחשבים במקצועי העיקרי, ו-LOGOUT במצבים מסויימים משמעותו הפלת כל התהליכים הרצים והתנתקות מוחלטת מן המערכת, שזה בעל משמעות אבדנית כלשהי..
אם זו היתה הכוונה, אז איבדתי אותך, או לחילופין, ייתכן שמשמעות מושג הלוג-אאוט אצלנו שונה קצת…
אשמח להבהרה…
אתה לא הראשון שחשב ככה, ולא חשבתי על זה בכלל. תחשוב על אנלוגיה של התנתקות מהאינטרנט, או מאתר מסוים להתנתקות מסיטואציות שחוזרות על עצמן וכולאות אותי בזכרונות ובתחושת תקיעות. הנה בכל זאת פירשתי.
בעצם זכותך המלאה לפרש את המושג בדרכך…
מה לעשות, אנחנו אנשי המחשבים הדפוקים הננן בעלי אסוציאציות משונות שיש לנו קבעון עליהן…
יהיה לי, במקרה הזה, קשה להתנתק מהן כדי לרדת לעומק של הכוונות שלך.
אבל, זה לא סותר את העובדה שכתבת יפה, ותמשיכי כך.
תודה.
שי
של שירים. כל אחד נותן להם את האנאלוגיה הרצויה לו וזו לא בהכרח היתה כוונת המשורר.
אהבתי את האנאלוגיה ולו גם אם זו שלי אולי שונה.