10 דקות פה, 10 דקות שם
אתמול פגשתי מכרה שקוראת פה. שאלתי אותה את מי עוד היא קוראת, והיא נקבה בכמה שמות, אבל ציינה שקשה לה לקרוא פוסטים ארוכים מידי "אין לי חצי שעה הרי, זה עשר דקות פה, עשר דקות שם". גם לי יש שני ילדים קטנים. אני חושבת על הכתיבה כאן – הרי בחצי השנה האחרונה אני כותבת בעיקר […]
כבשה שחורה
הזאבים ושאר בעלי הניבים החדים תמיד יזהו את הכבשה השחורה גם אם תעמוד שקופה בין המון אדם וחיות הרחוב. אפלוליותה תנבע מתחת לפרווה גם בלי שתוציא הגה – כל שכן פעייה רכה. הם יתמגנטו לסימנים הבלתי נראים לחורים לצורך המסוים להיטרף חיים סליחה על מחיקת השיר הקודם. הוא לא היה מספיק טוב בעיני.
הכרה, הודאה
הבית נרדם נשימותיו מזייפות שלווה זרמי התודעה של הישנים כאן טורקים דלתות מעוצמת ההדף, מתנגשים בדיאלוג נואש. מתוך ההכרה החשמלית שלי משתחררת הודאה
מילים נעדרות
כמה בדידות ואיזה קור לחכות מול הדף הריק חיוור ממילים נעדרות שעוד לא הגיחו משם כובד המכסה מוחץ אותן בארגז כהה ועליו סל תפוחי אדמה וערימת כביסה לקיפול והאור הזה המרצד שאינו מבטיח דבר בסוף המנהרה. זה הריק הגדול זה הריק הגדול עברי עכשיו
דוד גרוסמן מדבר מתוכי
לפחות יממה אחרי שהלכתי לשמוע את דוד גרוסמן מדבר בבית אריאלה הוא לא הפסיק לדבר מתוכי. המשכתי לשמוע את קולו בוקע מתוך תדר לא ברור בפנימיותי, קול שאוושה קלה מסתתרת בסוף המשפט שהוא מפיק. טון דיבור רך ובוער בעונה אחת וליבה אחת. וגם עכשיו, המילים הולכות ונמחקות לי, לצערי, אבל הקול קיים בכל פעם שאני […]
תגיד עכבר
לנשום בספירה לאחור קצת אחרי תשע בערב. אחריתה של השבת, זנבו חסר המנוח של סוף השבוע. הבן הבכור אחרי ארוחת ערב-אמבט-ומשחק מחשב עם אבא. הוא מבקש סיפור אחרון לפני השינה. אבא מותש אומר: לא הערב, יונתן. היינו במחשב, עכשיו לישון. יונתן: "אז רק סיפור קצר, קצר קצר, הנה, אני אראה לך". אבא: "טוב, תראה […]
ג'קו אייזנברג. פגישה טעונה
זה שחי איתי טוען שיש לי נקודה רגישה לג'קו אייזנברג. בתקופת כוכבותו צפינו יחד במסע שלו עד הזכיה, והוא תמיד שועשע מכך שאני מסמסת במרץ לטובתו, אך הודה ש"יש לו את זה". בפיאסקו הנודע בשם "המשתמט", אותה מהומה תקשורתית צבועה, ובעקבותיה צחנה טוקבקיסטית מחרידה, כתבתי פוסט ששיקף את דעתי אז, ובבית השמעתי פה ושם דאגה […]
אה אה
אתם מכירים את זה, בטח. אתם חוזרים מיום עבודה גדוש, סואן, תובעני, ומתחילים את המשרה השניה, לעולם מפרכת יותר, עם הילדים. באיזשהו שלב, הקשב שלכם נסתם לגמרי, אין שם שום יכולת לקלוט, מרוב עייפות וכו', ודווקא אז, הילד/ה, מתחילים לשאול שאלות מאתגרות. "אמא, אני יכול לקבל חללית ולטוס לירח, נכון?" אמא: אה אה. "אמא, מחר […]
אברה קדברה, ביסלי ובמבה!
סיפור שנכתב אתמול בערב מפי בני הבכור, יונתן, תיכף בן שש. העכבר והנסיכה טובת הלב פעם היה עכבר, שאהב לצאת למסעות רבים. המסעות היו מאוד מיוחדים. יום אחד הוא פגש ביער גמד. הגמד אמר לו: אני אומר לך שאם תגיע לבקתה, שכולה ורודה, מקושטת בצדדים בממתקים, והקירות משוקולד והצמות מסוכריות ארוכות מקופלות. הגג המשולש […]
להרגיש בבית. פוסט דרמטי
4 שנים אני כותבת ברשימות, ואף פעם לא ממש, לא במפורש, הודעתי לכם שטוב אצלי. תמיד יש פעם ראשונה. כבר חשבתם שזה לעולם לא יגיע, נכון? אז הנה, בלי הודעות בומבסטיות ופאתוס, כבר כמה ימים או יותר שאני די אופטימית, וזה כמובן רע לכתיבה. האושר הוא מייבש מעיין השראה ידוע – לפחות אצלי. כשמלאכי השרת של […]