זזים
החיים קדחתניים ואני לא אוהבת את זה. ימים של עבודה תובענית, מטלות ילדים ומרדף אחרי משימות הכרחיות. וברקע, התארגנות לקראת מעבר הדירה, כן, עוד מעבר. קוראיי הנאמנים (לא אתה) זוכרים את המעבר להרצליה ואחר כך את ה"חזרה לתל אביב" – רק לפני שנה. לקח לי זמן להבין לעומק את העקיצה המרושעת של אותה כלבה שאמרה […]
חולצות ותחתונים
הוא עמד במטבח והדיח כלים. היא עמדה מעט מאחוריו, ליבה חבט בה קצובות. דירת החדר הייתה קטנה מכדי להתפרק בה עכשיו, חדר אחד שמכיל הכל, ספה שחורה נפתחת, מולה טלוויזיה קטנה, רמקולים הגדולים שחוברו למערכת, ליד דלת היציאה ארון. היו בו כמה חולצות ותחתונים שלה. ובמרכזו של החדר המתכווץ – המטבח. כוך פתוח עם מקרר […]
הדבר הראשון שאת יודעת עם היקיצה החדה הוא מי את
הרגשות המיידים בבוקר, כשאת פוקחת עיניים, מנקה מהנפש את שאריות החלומות האחרונים, התמונות מסתלקות חזרה לתת מודע, מספרים על חרטה. לחרטה יש כתובות שונות, פרצופים שזה מכבר הפכו זרים, אבל מקצתה נוגעת גם בקרובים ביותר, אלו שחיים איתך, או לצידך, או כמעט. הקרום הזה שעוטף את היקום, עוד מעט הרעש יבקע אותו פיסות פיסות, כעת […]
קדירה. שירה
קדירת השיער הפחמי של האשה הזרה ועיניה, הכידונים במסעדה מהבילה זיעת גופם של פלוני ואלמונית משוכפלים מישהו אמר בשולחן אחר, הזוגיות! אלוהים אדירים את נרעדת, שפלה את שונאת את עצמך בהתכוונות גדולה
יכולה לו
עברו מספיק שנים כדי שאוכל לכתוב על האיש עם המצח הרחב הגבוה והשיער הקשה והכהה הרבה מאוד שנים וכבר אין שום חוטים שמקשרים בין החיים העכשוויים שלו ושלי והתודעות נחות ממסרים סותרים הנה כי כן נמחה מדמי לחלוטין ולכן אפשר לעסוק בו מבלי פציעות סרק ולהתבונן במשקפת הזמן במי שהיינו אז ובדרמה הקצרה והאכזרית שלנו […]
להחזיק את הזיכרונות בקפלים הסודיים שבתוך העור
על בילוי משפחתי של ארבעה ימים בפריז. על השעות הראשונות, המטלטלות מזוודות וציפיות מבהילות, להיות משפחת אופוריה מלכדת מפנטזיה. על תחושת החיות המוכרת בסדקים שבאו אחר כך. על ההלם שבגילוי שכולנו בתוך גלוית תיירות סינתטית, מצלמים את הרגע המשוחזר לעייפה. מקווים לקבל נתח מה"פריז!" הזו, שכולנו עורגים אל הבטחותיה הפוטוגניות. על השנייה ההיא שבה הבחנתי […]
הלב
בדרך מהחנייה של בית החולים לדלת המחלקה, הבנתי איך קלישאות ספרותיות לפעמים מתממשות במציאות. הרגליים, הם כבדות, נשרכות, 'מלאות עופרת' הגיחה האמרה הנדושה ואולי נתנה לי אחיזה במילים, בדימוי, כי בחזה היה כאוס גמור. אבא שוכב במאיר. הגיע לשם שלשום בערב, כאבים בחזה שכבר ידע תעוקות וכדורים וטיפול, רופא המשפחה ראה את תוצאות הא.ק.ג והפנה […]
הביקור
כשיצאנו מפרדס חנה, אל הכביש הלוט בחושך סמיך סמיך, אמר הבן שלי "כשאני חושב על הנפש, אני מדמיין משהו כזה, עם צורה של ענן, שיוצאים ממנו חוטים דקים דקים לבנים וצהובים, מסורבלים, אבל יותר רזה מענן". הילדה כבר שקעה אל תוך שינה עמוקה ועבה. בחלל המכונית היו פסים דקים דקים של הדבר החמקמק, המסתורי, שאין […]
יש לי חברה חדשה
כבר 15 שנים כמעט שאני עושה את זה. מכירה אנשים זרים ברשת, ואז צוללת להם לקופסאות, או נותנת להם לפתוח לי מגירות. פעם היו הגברים, צ'טים עם כינויים אנונימיים, ומגדלים של פנטזיות שבנו מקלדות. ובדרך כלל, כשהגיעה הפגישה, שמעתי היטב את הדהודם של הסדקים בזגוגית הפנטזיה ההיא. פעמיים היא נסקה להתאהבות גרנדיוזית, אבל שוב ושוב […]
ההם שהיו שם
מוקדם מידי בבוקר בעיצומה האופורי של קריאת ביקורת על יומניה של וירג'יניה וולף זהר לי שם ממדרכות גיל שבע עשרה ואז הם הסתדרו לפני במניפה פונטית ביוגרפית נהגים בחגיגיות בהוויה המופתעת ברוכים השבים לשדות הטקסט סדר שמות יונה דני יגאל גבי עוזי גיל יואכים אוֹרי ארז דויד אורן רענן אוֹרי שרון רועי גדי נדב אוֹרי […]