נחשים
הם התרחקו אל השביל הראשי, והשאירו אותי ואת הילדה על המחצלת בלב היער. הילדה נמנמה בשמש הסירוגין, ולפתע הזדקפה ואמרה: "אמא, יש כאן נחשים, זה יער", וביטאה את זרם המחשבות הראשי והאילם של כל אחד מאיתנו. כי כך תמיד, בכל טבע מסתתר נחש עם פוטנציאל חודרני. נוכחותו קבועה בביוגרפיית המרחבים שלי, ללא קווים מאפיינים מלבד […]
רוך וקושי
אני אוהבת מאוד את השיר הזה של אסף אמדורסקי (גם הקליפ נהדר), והערגה החושנית שלו מלטפת את החספוסים היום יומיים שלי טוב טוב. גם המטאפורה מתאימה לתמורות בחיים שלי לאחרונה. איפה שקשה, סכינאי, טורפני, זדוני, אני משתדלת להגיף בשקט דלת כבדה ולפתוח את זו שבה אפשר לחצוב שפע רוך וקבלה. ולקוראיי הקבועים, אתם בטח חושבים […]
המוזיקה תדבר במקומי
אהבה וזרוּת
יצאנו אז כשלושה שבועות, היינו תשעים וחמישה אחוז זרים זה לזה . ניסיתי להתבונן בך מעבר למהלכי המשחק הברורים מאליהם, לקודים המתחייבים . שמתי לב שגם אתה ניסית להציץ לתהום החידתית שהייתי. לפנות ערב אחד לקחת אותי לחוף הים, אחד מחופי הרצליה, לבשת את המעיל החום עם הפרווה שקצת הביך אותי, חשבתי שלטייל על החוף […]
עורגת לעולם ריק מתוכן
אומרים שהתוכן הוא המלך, אני אומרת שהתוכן הוא אויב מר. תוכן, איזו מילה אירונית לעולם שמקיים כל כך מעט. כעובדת בתחום הזה, אני אמורה לדעת, ואיך זה שככל שאת מתמסרת למילה החלולה "תוכן", את מתרוקנת מבפנים. ככל שאני טובעת ב"תוכן", בתוך מיליוני ההודעות, המסרים, המילים, התביעות ל"צרוך" את הדברים, לעכל, להפנים, אני עורגת לעולם ריק […]
איך זה שלא הוצאת ספר
הקוראים המתמידים של בלוג צנוע זה, זוכרים לבטח שהיו שנים שבהן עסקתי במלאכה היומרנית של כתיבת ספר. פרקים מתוכו פורסמו כאן, ולמעשה הבלוג הזה היה הסטארטר שלו, על בסיס טקסטים מתוכו שהורחבו, הובעה נכונות מצד עורכת שאני מעריכה מאוד להגיע איתי לגמר, לארץ המובטחת של דבר דפוס כרוך בחנויות הספרים ששמי מופיע עליו. העבודה עם […]
על הנטישה
הייתי בת 22, דורית לקחה אותי לקפה תמר כחלק מטקס הקבלה המתמשך שלנו לעיר הזו, ולאנשים שהיינו נואשות להתחבב עליהן, היא הצליחה יותר. הוא ישב שם, גבר עם עיני טורקיז פעורות וסקרניות, והזמין אותנו להצטרף. נוצר שם פינג-פונג שיחה בשלישייה, הייתי בטוחה שהוא ינסה להשכיב אותה. היא הייתה היפה והשחקנית המוצלחת מבין שתינו, ואיכשהו די […]
תנאים של חיבה
הם צוחקים עכשיו, לעזאזל. לבחורה יש ציפורניים אדומות בוהקות בלאק שנמרח לאחרונה. הבחור נוגע בכפות ידיה קלות, והאצבעות הארוכות שלה כמו נמסות במחווה הזו. מטר וחצי מהם בקפה הקבוע שלי, אני פשוט מתעבת אותם, את זוג המסתכלים בעיניים האלה. את צווארה הארוך, הפרופיל המסותת, השיער החום זרוע הזהובים הדקיקים, וקימוריה-גימוריה המעודנים בדיוק מתריס, והכי מכל, […]