הרחובות ממריאים לאט, עדיין
מהי אירוניה? שהכי הרבה קוראים שמגיעים מחיפושים בגוגל מחפשים אצלי "גיבוס שברים". אז הייתה התקופה ההיא שבה שברתי את כף רגלי, ותיעדתי פה יומן החלמה, אבל בכל הקשור למטפורות, אתם מחפשים במקום הלא נכון. אני שואלת את עצמי, מה הטעם להחזיק עדיין בלוג, אם רוב ההתרחשויות בחיי כרגע הן סוד, כמה סודות, ויש פער עצום […]
שער הברזל ננעל
יש פעמים שאדם שומע פתאום שער ברזל, או מכסה אבן נסגר על פרק בחייו. גם אם לא מדובר בשינוי חיצוני דרמטי, יש לתובנה הזו, על המעבר, הדהוד רגשי עם עוצמות גדולות. האדם הזה הוא אני. זה קרה לי כמה פעמים בחיים, את כולן אני זוכרת, התובנה הזו שנגמר שלב, שזה בלתי הפיך, והחשבון שמגיע איתה, […]
יום המשפחה הבריאה
שבת בצהריים. לכתוב מלב הכאוס הפנימי, מהנקודה הרותחת בבעבוע. זה משהו שעשיתי קצת בבלוג הזה בעבר, וכבר זמן מה לא, היו חיים לתחזק, וגם עכשיו יש, אבל אחרת. זו שבת של התנגשויות והדף סביבן. הוא אומר שהבעיה היא בציפיות הלא מציאותיות שלי, וכרגיל הוא צודק. זו תמיד הייתה. זו שבת כזו שבה אף אחד מאיתנו […]
כאב פראי כלוא במחוך ברזל
בזמן האחרון אני חושבת הרבה על תכונה שחסרה בכתיבה האחרונה שלי כאן, אומץ. לפני כמה ימים, בשיחה עם שתי בנות משפחה, דיברנו על הכתיבה והערתי שאני כמעט כבר לא כותבת דברים אישיים באמת. הבלוג הזה הולך להיות בן 9 שנים בעוד כמה חודשים, נובמבר ליתר דיוק, ומעניין לי לחשוב על השינויים בכתיבה בו במהלך העשור […]
סכינאית
"את סכינאית בכתיבה שלך", אמר גיסי, ולא שם לב שנפערתי מעונג. *** בלי שום עונג אני חושבת על אמא שלי בדיור המוגן, ויש מזגן אבל שם חום כבשן, ואני חושבת על כך שאינני יכולה לדבר איתה מבלי לכעוס כל כך, להתפוצץ גרעינית מהכעס, ורק מהמחשבה הזו, תבערה עולה בי. *** אני חושבת על אבי, ללא […]
עכשיו חושך
ערב בגווני סגול כהה עם הילדה. למה סגול כהה? שום קשר ללהקה ההיא, אנחנו נוסעות ביחד במכונית, היא חגורה מאחוריי בכיסא שלה, וצללים בצבע הזה נעים חליפות על גופה. היא מוציאה משקפי שמש סגולים מהתיק הקטן של הגן ומרכיבה אותן: "אבל חושך נורא", אני צוחקת, "למה את צריכה משקפי שמש?". קודם לנסיעה קראתי ברשת אשה […]
תוגת ה40
בעוד כחודשיים אהיה בת 43 (מי אמר שנהנים?), והשנים האחרונות ממחישות לי באופן חריף מידי עד כמה העשור הזה שנפתח בגיל 40 הוא מדרון חלקלק. לא מקרי שסרטים כמו "אמריקן ביוטי" ו"בדרך למטה", בו התובנה הקודרת נגלית לגיבורים בשכבת הגיל הזו, והם עושים הכל כדי להיחלץ מהכלוב. אני לא מנסה. זה יקר מידי. אין שום […]
לבד
זה נוהג מאוד ותיק, הרגל ממש, בשבילי, לצאת לבד. מאז שהגעתי לעיר הזו, בגלגולים שונים ומשונים שלי בה, לשבת בבתי קפה, מסעדות, בעבר גם ברים, ואפילו ללכת להופעות, אול-ביי-מיי-סלף. היטב ידוע לי כי זה נחשב נוהג תמהוני. עם השנים את לומדת לאמץ את המוזרויות שלך, לתת להן בית חם, להסכין עם האפשרות שהן יחזקו את […]
נורמלית
רוח הרפאים של הבלוג כותבת את הפוסט הזה הערב. בזמן האחרון שבה ותוקפת אותי התובנה שהמחיר שאני משלמת כדי להוכיח לעולם ולעצמי בנוגע לתו התקן הנורמטיבי, מגוחך ככל שזה יישמע, גבוה מידי לבריאות שלי. הבעיה היא שאני במלכודת שבניתי לעצמי. מרוב מאמץ להתאקלם לתוך השבלונה, נמחקו לי הפנים. אולי זה עודף ימים בחיק הקונפורמיות המשפחתית […]
זה שהחיים עוברים אני יודעת
הערב הוריי הגיעו לבקר. לא התראינו חודש וחצי, זה לא עניין נדיר, אבל היינו עסוקים בחיפוש הדירה ותירוצים נוספים. אבי לוקח את אימי מהדיור המוגן, הוא תמיד מביא יבול מהשדה, מלונים, אבטיחים, אבוקדו או תפוזים, היא תמיד מביאה חטיפים וממתקים נחותים תזונתית לילדים, והם מתקשים להתאפק. אחר כך הוא מחזיר אותה לדירה, שבה היא חיה […]