לגרש את החול מהתמונה
תמיד רציתי אשה כמוך שתתבונן לתוך הסופה ותגרש את החול מהתמונה. שתקרא את הקוד של המשחק האינסופי הסמוי ותדברר אותו מילה במילה כפי שהוא כתוב בתוכי. מוקדש לד.
הילדים שלי. ליבי מוצף מתיקות
בלי ציניות הפעם. הגדול בעוד כמה ימים בן שש. מגיעים הביתה מהגנים, הוא מתרפק על אחותו בת השנה ורבע ואומר לה: "ניצן, איזה יפה את, את יודעת שאת מאוד יפה? איזה מזל שיש לי אחות כמוך, איזה מזל!". ואני מקשיבה מהצד, וליבי מוצף מתיקות. לאחותו שעדיין לא הולכת ומדברת רק כמה מילים, מסתמנת אישיות ממזרית, […]
מהלוּמה
בחשכה אני מתרגלת לשמוע את הנשימות המרות של מצפּוּני מטלטלות את פעמון הזכוכית. מחר יום חדש להגיש חשבונית על ציות פיוטי לשפיות. הכל יתפקד כהלכה. איש לא יעלה על הדעת שזו לפניו מהלומה
שניים על עיר, שינה, חלומות וסודות
שבת בבוקר בעיר מהוּסה שאר הבריות עוד מכונסים בחיק שנתם אדונים לאיבריהם, לחלומותיהם לבדידותם הנכספת בשעה זו. ברחוב הקהה רק אלו המסיעים את מטופליהם למקלטים של הסחת דעת זמנית. בשדרה המסואבת חמדנות ובטון אומרת הפיליפינית לגבירתה שמאכילה אותה "איטס פיפטי דולרז, איטס צ'יפ" באנגלית לא פחות שבורה משלי #2 את פעימותיה הראשונות בועטת העיר […]
הבלוגרית, הקוראים וחרדת הנטישה (וגם הדרה לוין ארדי)
אתמול, כשלחצתי על שיגור הפוסט האחרון (שיר קצרצר), שאלתי את עצמי, כמה זמן אחרי שיגור הפוסט לרשימת התפוצה, ינשור ממנה אחד הקוראים. הנבואה הגשימה את עצמה, כמו תמיד, והיום גיליתי שנשר/ה אחד/אחת. טיפשי ולא נעים להודות, אבל זה תמיד מרגיש כמו צביטה בינונית באגו, ופקודת הזנק לרגשי התבוסתנות הקבועים שלי. בלוג לא אמור לפעול לפי […]
Mister Blue Sky
והפעם, וידיאו פוסט עם שיר שעושה לי טוב. מנענע את נערת הדיסקו העליזה החבויה בתוכי. ELO הגדולים, עם שיר שמתאפיין במוזיקליות המוכרת שלהם, הצליל המיוחד שכל כך מזוהה איתם, דיסקו. כבוד מיוחד למתופף שלהם, לשערות של הסולן, ולהרמוניות. גם הטופ אוף דה פופס, ממנו לקוח הקליפ חילקו להם הערה סרקאסטית על השיער, וכתוביות משעשעות. והנה […]
דיאלוג
בחושך בראתי אותך בחשכה חיינו בהבנה כשהדלקתי אור נעלמת באפלה שוב הכרתיך, זה אתה הנה קו, הנה נקודה הנה משמעות גדולה. בוקר אחד נודעת לעצמך. עלי נפלה שינה גמורה
"השמים נחצים לשנים. אלה שלפני בואך, ואלה שאחרי לכתך"
הציטוט שבכותרת שייך למשוררת מאיה קופרמן, אותה גיליתי בשיטוט מקרי בחנות הספרים "תולעת ספרים". איזה מזל שהעולם אינו רק סטימצקי ו'צומת'. קופרמן הוציאה את ספרה "שפת אם" בסדרת "ריתמוס" של הוצאת הקיבוץ המאוחד. היא זכתה בפרס שרת החינוך למשוררים בתחילת דרכם, ובפרס הראשון בתחרות השירה של קרן תרבות חיפה. אבל אין שום דבר חינוכי בשירים […]
מכה בראש
היום נפרדתי מynet, מקום העבודה שלי, עוד ימים ספורים אתחיל לעבוד במקום חדש. בימים האחרונים היה לי מאוד קשה להגיע למקום העבודה שבו עבדתי במשך שמונה ורבע שנים. לא טובה בפרידות, גרועה בפרידות, איומה אפילו. במשך השנים למדתי לעכל פרידות לבד, עם עצמי, לבלוע אותן כמו חומצה, לא להקיא אותן על הסביבה, כמעט. יש שיקראו לזה, להשתבלל. […]
איך ייסדתי את מדינת הנשיות שלי
זה לקח לי שלושים וכמה שנים לייסד את מדינת הנשיות שלי והיא עדיין פרוצה. הדיון בגבולותיה נמשך עם עשרות משקיפים זרים ובדיאלוג סואן עם השפה האינטימית שלךֳ. מתוקף סמכותי הריבונית אני מפעילה כוח בלתי סביר כדי לארח אותך בשטחי. כלומר, בי. […]