וכל היתר נדם
ברבע לשש בערב החדר קפא רק מרחוב קרן קיימת לישראל נשמע השאון המוכר רכבי השטח והכרך כובשים את האספלט מנועים קדימה וכל היתר נדם. גם שני הילדים שחדלו ממשחקם הבינו כנראה שמישהו עצר את התמונה שלף את הסוללה הגדולה רוקן את המגירה איזה שקט נורא. ואז התנקשה בליבי אותה הודעה
נרצחה, אבל הרקע מינורי
מתוך ynet, עכשיו: "לעיני בתה בת ה-13 נרצחה הבוקר (יום א') אשה בת 63, מרחוב חי"ש בראשון-לציון. בעלה נעצר, ובחקירתו במשטרה הודה במעשה.המשטרה: לבני הזוג יש אכן רקע קודם שנחקר – אבל הוא מינורי בדיקת המשטרה גילתה כי האשה כבר הגישה בעבר שלוש תלונות נגד הבעל, על מקרי אלימות שחוותה בבית – פעם זה היה […]
היה זה חלום
אם לזכור דבר שתהיה זו אבן. מדרגות מפותלות כנחש נסתרות בין עצי דבש סותרות דעת. כמה כבדות הרגליים, במסע להשלמה. אלו המדרגות מחברות בין מציאות לאובדן בין התעלות נשגבת לחשבונות שיש לשלם בין התחתית לתהום
"ושתבין שאני רוצה להיות ידידה טובה שלך"
הפעם אני מקדישה את הבמה הצנועה שלי לפוסט באחד הבלוגים שאני אוהבת ברשת, של מירי, בישרא. כשאני קראתי את זה הייתי כולי "איי!" ורציתי לקחת את כותבת המכתב לשיחה או שתיים. תקראו את זה, תקראו, האין האהבה מסובכת כל כך? מירי, תמסרי לה, היא גדולה עליו (בלי להעליב, כמובן).
רקוויאם למילים
מכיוון שהיה זה יקום של מילים זה כל מה ש הן עצמן נפחו נשמתן. שורות שורות מסכים שחורים מילים כבויות לידן קברים. זה אינו מוות יפה, הוא אילם הספד זה יכלה את עצמו בעקבותיהן
ילדים והרגעים האפורים. פלסטר קיומי
בלתי נסבל, ובצדק אם יש רגעים קשים, מאיינים באימה שלהם, זה הרגעים האלו שבהם ילדיך, יקיריך החשובים מכל, בשר מבשרך, נתפסים בעדשה הפרטית שלך באופן "לא פוטוגני". בחולשתם, בשעמומם, בריקנותם המבהילה. כמה עצום הוא הפער בין המתיקות, החן והקסם הפרטיים שלהם, לבין הרגעים האלו שאיש לא דיבר עליהם, איש לא יידע אותנו על אופיים המעציב. […]
ביליארד
על אף שהגברים הגיעו לפניה, בנערה הבחנתי קודם. הם נכנסו לחדר הביליארד שמחזיק בית הקפה מאחורי המטבח, ובו ריח מעופש וכורסאות קטיפה שחורות. הם אמדו את השולחן, העיפו בנו מבט חטוף, ופנו למשחק שלהם. כמה דקות אחר כך נכנסה הנערה, בשתיקה. היא התיישבה על כורסת קטיפה, וכמעט נבלעה בה, משום שלבשה כולה שחור, שיערה היה […]
לא להחזרה
על שולחן העבודה (בינו לביני מתקיימים יחסים של משרה מלאה) בין החפצים ההכרחיים מצאתי פתאום נייר ורוד. "לא להחזרה". זה פשוט נפלא איך החיים שולחים לי הודעות כאלו כאילו קוראים את השאלה הבוערת בכנפיי ועונים לי. תודה!
Tell me are you ok? ג'יי ויוז מגיעים להופעות. המלצה
הלהקה המצויינת הזו חוזרת להופעות בישראל, ותקיים אחת בחיפה בחמישי, ואחת בבארבי תל אביב בשישי. לפני כמה חודשים ראיתי הופעה משובחת שלהם בזאפה, ואני הולכת שוב בשישי זה. הסולנית שלהם, נועה למברסקי, הנגנים המצויינים, ובמיוחד יונתן דגן, מגישים הופעה גרובית סוחפת, משלבים בין כלים חיים לסמפולים אלקטרוניים, בין גרוב, היפ הופ, רוק ואלקטרוניקה, ומביאים רמות אנרגיה מענגות […]
"זה מתוך ידידות"
צהריים בתל אביב, בית קפה עסוק. לקוח מבוגר, מבוגר מהסבא של הבן שלי לדעתי, נכנס לבית הקפה, ופונה למלצרית שאת שמה הוא יודע, וגם היא כבר עמדה על שמו, "בואי תציעי לי דברים טובים". היא מתעכבת, הוא ניגש אליה, בלבביות גדולה מנשוא ומיותרת הוא שואל אותה לשלומה, מה נשמע, מה חדש, איך את? ואז, מול […]