קדירה. שירה
קדירת השיער הפחמי של האשה הזרה ועיניה, הכידונים במסעדה מהבילה זיעת גופם של פלוני ואלמונית משוכפלים מישהו אמר בשולחן אחר, הזוגיות! אלוהים אדירים את נרעדת, שפלה את שונאת את עצמך בהתכוונות גדולה
הריח הוא זכרון
אחר הצהריים ביום הולדת של ילד מהגן בפינת חי בכפר הירוק. חם והביל, זבובים, גמל מדוכדך אחד וכמה עיזים. הילדים אופוריים. הם מקפצים באדרנלין מופלא על מתנפחים מולנו ונראה שלא ירדו מהם לעולם. זמן קצר אחר כך אנחנו מובלים בטרקטור עם עגלת קרונות, סיור בשדה, טיול קצר ברפת, מבקרים עגלה חדשה שנולדה בה, ובסוף תחנה […]
יכולה לו
עברו מספיק שנים כדי שאוכל לכתוב על האיש עם המצח הרחב הגבוה והשיער הקשה והכהה הרבה מאוד שנים וכבר אין שום חוטים שמקשרים בין החיים העכשוויים שלו ושלי והתודעות נחות ממסרים סותרים הנה כי כן נמחה מדמי לחלוטין ולכן אפשר לעסוק בו מבלי פציעות סרק ולהתבונן במשקפת הזמן במי שהיינו אז ובדרמה הקצרה והאכזרית שלנו […]
מקלדת מוות
המוח גדוש בלילה של הבל וסרק. היא דביקה וסותמת גם את התאים הקטנים שבהם אני מחביאה יהלומים. מי שהייתי פעם נעדרת מחיי. מחאה ברורה. היא אספה את החפצים שלה, מצאה מלון שכחה וכל הטלפונים שלה מנותקים. מקש ה'אנטר' מאפשר לי לברוח מהנושא. לכתוב עוד הצעת מחיר לנחש, שנכרך על הלסת, ובסוף הסיפור שובר לי את […]
ס'
יש לי סמך בגרון מבעבעת ועולה מדלגת על הלשון סמך של ראש מילה סמויה שאין לה שפה ויש לה עור ומגע והיא נושמת בתוך חלל הפה בוטה כמו אחת שמנה מאוד, במכנסונים הדוקים הדורכת בכוונה שלמה על פלומה מקרית על הכביש מפציעה ופוצעת בכל הברה ס' של ההכרה.
המחלה מסתובבת
אני רואה אותה בכל מקום תכף היא מזהה אותי. מכירה אותה מאז הייתי עוברית, בוטשת במי השפיר העכורים של אימי. רואה אותה על פניה השקופים מאימה של האישה ההיא בפארק כשהיא משרטטת את הביוגרפיה שלה בהן ועתיד קודר עוד יותר. למחרת היא בוקעת מוורידי חברת נפש שהייתה לצל היא ינקה את חלב האם והנשיות שלה […]
הקהות כהתה עוד ועוד
הקהות כהתה עוד ועוד ההכרה הלכה ונמוגה, ובכלל היה נר שני של חנוּכּה. השירה הייתה רחוקה ממני ומסדר היום שלי כמרחק קני סוכר סיניים מבנק הדואר בצהלה. כמרחק האמא-צל ההיא מגינת השעשוע מבטה המת והתינוק היונק
כאגם חרב
את הזר ההוא אינך פוגשת באקראי לעולם אפשר שיצעד באותם רחובות בוערים שידרוך על אותן מדרכות אכזב כך רוצה העולם את שהיה מלא והתרוקן כאגם חרב (חריצים חריצים על לוח הזיכרונות) אין להציף בועת העבר תיוותר אם כן בכל החלל חוץ מהעולם הזה
ריכוז שירים1#, סביבה
השירים שפרסמתי כאן בעבר, ערוכים בעמודי נושא, לפי קטגוריות דמיוניות. בגידה בְּעֶרֶב יוֹם הָעַצְמָאוּת עַל מִדְרְכוֹת קִינְג ג'וֹרַג' הֲבָנָתִי. הָעִיר עוֹמֶדֶת לִנְטֹשׁ אוֹתִי אִם לֹא הַיּוֹם, אָז בָּרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ בְּמוֹעֵד תַּשְׁלוּם עֲווֹנוֹת. הָעִיר חָשְׂפָה עֶרְוָתִי הַמִּסְתַּחְרֶרֶת מֵעָרֵי הַשֵּׁנָה מִתְגָּרֶדֶת עַל מִדְשְׁאוֹת פְּלַסְטִיק מְסַרְטְנוֹת וּבְעֶרֶב מַלְעִיטָה אֶת הַתָּאִים הָאֲפֹרִים בְּסִפְרִיּוֹת דַּפִּים רֵיקִים בְּשִׁירַת מתנ"סים. אֲנִי חוֹצֶה […]
הכלב הזה רצה את הגרון שלי
היה הכלב השחור הזה זאב צעיר עם עיניים לופתות שליח חימה מזהרת התנפל עלי בפתח מסעדה יקרה מידי. היא מגישה לי צלעות אני מכישה את הארנק. הכלב הזה רצה את הגרון שלי הטלאי שמחבר בין הגולגולת הממולאת להלמות הלב הנגוס הזה. הכלב הזה רצה את הגרון שלי רירי תבע צלע מבושלת בבטני נביחה.