אין
הָרֵיקוּת הַזּוֹ אֵינְסוֹף רִיק רֵיקוּת ריקִי הִיא צוֹעֶקֶת אוֹתִי הִיא קוֹדַחַת אוֹתִי הִיא לֹא נוֹטֶשֶׁת אוֹתִי (כָּמוֹךָ) הִיא לֹא מְפַנָּה אוֹתִי. הִיא מְרוֹקֶנֶת- שׁוֹלֶלֶת- נוֹטֶלֶת- מ א י י נ ת. הִיא הַיְּשִׁימוֹן הַיּוֹקֵד שֶׁנּוֹלַד מִכֹּחַ הַהֵעָדֵר שֶׁלי.
חלפי, זלדה, אבידן, שירה שמדברת אותי
לפעמים צריך לתת לאחרים לדבר במקומך, למסור דו"ח נפש באמצעות טקסטים של אחרים. ספרי שירה נערמים על מדפיי, אני צורבת את השירים שנושכים נשיכות עומק במצב הרגשי הזה. רחל חלפי, מתוך "סין". זלדה, מתוך "פנאי", בחירה של חגית גרוסמן בגיליון 100 של הליקון דוד אבידן, מתוך "ברזים ערופי שפתיים".
הנפקד
הערב ציווה להחשיך את החסך לחסוך בו הנפקד התפוגג בחסות הכימיה שוּלח אל השכחה ואני מטילה מטבעותיי על אור היום על סנוורי הבהיר והקיים ועל תבוסת הספק.
מהשירים האחרונים
עוד מעט נהיה על נייר. ובמעט אני מתכוונת, אל תלחצו. צעדים עקבות היותך לא נמחים הזמן המעשים הילדים גדלו ונולד להם אוקיינוס עצב עצמאי אני מחליפה תאים, מזיזה ערים הדוברות שפות אחרות התיאבון הבהול הורדם וליבי ער וחסר. אין מקום קבורה לצעדים שלך בנהר שלי. ******* סדק לעולם לא יחממו סלילי התנור הזה את […]
דברים קורים
דברים קורים, זה מסחרר ומסעיר. הסיפור הולך ונכתב, גם השירים. כוחו של שיתוף נשי אינטימי מנצח את השקרים וההסתרות. קודם כל – בראשון הקרוב באוזן בר – "את מפריעה לי לכתוב את השיר עלייך", מופע השירה, מוזיקה וצילום על אמהות שהפקתי וערכתי עם טל ניצן, וגם אקריא בו כמה מהשירים שלי לראשונה. נורית זרחי, טל […]
מופע האמהות
הבלוג הזה הוא-הוא זרע הבריאה של הערב הזה שאני עורכת ומפיקה וגם אקריא בו שירה, גם אם אני כמעט לא כותבת בו לאחרונה. כאן התחלתי לשחזר את כתיבת השירה שלי לפני כשש שנים. מאז השתפרתי. אני מאוד מקווה שאוכל השנה להביא לכם הביתה ספר, ושתהיו גאים. ובינתיים – נרגשת להזמין אתכם. (תודה, דפנה לוי, יעלילה, […]
זרדים
זרדים מחלומות אחרונים היו צעדים שלך בתוכם. האדמה נאנחה ונבקעה בי הקץ לשכחה. התנערתי וקמתי
מהר
רֹב הַזְּמַן אֵין מִלָּה הוֹלֶמֶת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַהֵר
הסירה מתנדנדת
הסירה מתנדנדת הדפנות פרוצות זיכרונות המצולות מייללות פיתוי דחוף סלעים שעליהם כתובת גופי או מנוחות כמוסות הנח לי לטבוע בחיקו של היומיומי באהבה הלימונית שלך בשיעורי בית בחשבון ושברים חסרים
גלי
הייתי בת 17 מבקרת בבית חולים פריפריאלי במיטה הסמוכה לזו בה אושפזה גלי, גלי ששיערה היה אז ערמונים לוהבים, הייתה חרדית מבוגרת סקרנית. מכל דבר אני זוכרת את הבעתה לאות נצחית עם זיק אפילה היא התבוננה בי זמן מה ביקשה שאגש אליה — ובלי להסס פצתה פיה ואמרה: ״לך יהיו חיים קשים. ככה אני רואה […]