אין לי מלבדו דבר
לפנות ערב באתי אל חדרי. מפני הבל פיו של העולם נמלטתי ורק בו ידעתי אין לי מלבדו דבר. הוא הריק הדובר אותי מראה משוננת ללא קליפה. לקיומם של הדברים האחרים הנחתי לגווע ברחוב ללא מוצא. מכאן הישן הסתחרר ונמחה ילדיי דהו ממסכי הביוגרפיה בגדיי קמלו. מצב חשבון עדכני- סרבני. האד שעל החלון היה לבטון, מנעולי שכחה […]
עכשיו חושך
ערב בגווני סגול כהה עם הילדה. למה סגול כהה? שום קשר ללהקה ההיא, אנחנו נוסעות ביחד במכונית, היא חגורה מאחוריי בכיסא שלה, וצללים בצבע הזה נעים חליפות על גופה. היא מוציאה משקפי שמש סגולים מהתיק הקטן של הגן ומרכיבה אותן: "אבל חושך נורא", אני צוחקת, "למה את צריכה משקפי שמש?". קודם לנסיעה קראתי ברשת אשה […]
תוגת ה40
בעוד כחודשיים אהיה בת 43 (מי אמר שנהנים?), והשנים האחרונות ממחישות לי באופן חריף מידי עד כמה העשור הזה שנפתח בגיל 40 הוא מדרון חלקלק. לא מקרי שסרטים כמו "אמריקן ביוטי" ו"בדרך למטה", בו התובנה הקודרת נגלית לגיבורים בשכבת הגיל הזו, והם עושים הכל כדי להיחלץ מהכלוב. אני לא מנסה. זה יקר מידי. אין שום […]
מים שחורים
חייבת לזכור את הגבר העובד בתחנת דלק. האיש היה כבן 50, פרצופו וראשו מכוסים בשיער צפוף וסמיך, קשה להפריד. הגעתי אליו הערב בדרך למסיבה שערך מקום העבודה שלי, לפתע שמתי לב, בגשם זלעפות וחשיכה גמורה, שסמן מנורת השמן בלוח המחוונים מהבהב. זה התחיל מחורבן ואז נהיה יותר גרוע. הוא היה המתדלק היחיד בתחנה הסמוכה ללונה […]
עיתונאית, שוב
לפני כתשעה חודשים קיבלתי החלטה מקצועית שהפתיעה גם אותי. חזרתי לשדות העיתונות, אונליין, אני עורכת ב"סלונה" (תרבות ומשפחה, אבל תורמת בתקופה זו הכי הרבה ממאמציי לערוץ החדשות) וגם מנהלת הקהילה, וכותבת בתדירות גבוהה. בשנתיים שקדמו לכך הייתי עצמאית, נתתי ייעוצים לחברות אינטרנט, ניהלתי מדיה חברתית לכמה וכמה גופים מול משרדי פרסום ועצמאית, אפיינתי כמה ממשקי […]
בוא נפלוש לשם
הערב הגיעו הוריי לביקור הדלקת נרות. גם אחותי הייתה אמורה לבוא עם שני ילדיה, אולם ביטלה בצהריים בנימוק של מחלה פתאומית. הוריי, שהתרגלו לביטולים השכיחים האלו, הגיבו כל אחד בדרכו, אימי בשתיקה כנועה, אבי במשפט מלא עלבון וסרקאזם. כשהתקשרה, מיד עם הגיעם, אמר לה "עם בריאות לא משחקים, העיקר שתהיי בריאה ועוד ניפגש מתישהו כשיתאפשר, […]
ככה אני מתחילה
מידי פעם עולה בדעתי העובדה המדהימה שכשנולדתי, הורי גרו בצריף. כן, צריף אמיתי, לא כפראזה או דימוי. בית עץ בן חדר אחד, שאינני בטוחה האם מראה מעורפל שלו אכן נצרב בזיכרוני או שזה הדמיון המזרחי הפרוע שלי. אני כן זוכרת את העובדה שנמסרה לי אז ששרצו בו חולדות ו/או עכברושים. זה היה בשנות חיי הראשונות, […]
זמן. רעש. יעל קרוב. הארץ, עץ צהוב
בכל יום שחולף אני מרגישה על בשרי באופן חריף ועמוק יותר את התופעה הכי מטרידה של גיל40 פלוס (42) בפורמט החיים המסוים הזה. לא מזמן אמר לי מישהו, תאגידים יודעים שהבעיה שהכי מטרידה את בני המעמד הבינוני פלוס, הוא לא היעדר הכסף, אלא הזמן. אז כסף נחוץ לי מאוד, כל הזמן, אבל בעניין הזמן – […]
עודכן – המכתבים (והתמונות) של עלי מוהר
עדכון: המסמך עלה לאתר מהפגישות הפנטסטיות שהחיים זימנו לי: הערב פגשתי את אשתו הראשונה של עלי מוהר, אירית, שהסכימה לתת לי לפרסום מכתבים שכתב לה עלי בזמן שירותו הצבאי ואחריו, ותמונות מנעוריהם וחתונתם. הפגישה הייתה אינטימית מבחינתי, לא ביקשתי רשות לצטט ממנה, ולכן לא אעשה זאת, אבל רק אומר שהיא הייתה מרגשת עד העצמות הדקות, […]
לבד
זה נוהג מאוד ותיק, הרגל ממש, בשבילי, לצאת לבד. מאז שהגעתי לעיר הזו, בגלגולים שונים ומשונים שלי בה, לשבת בבתי קפה, מסעדות, בעבר גם ברים, ואפילו ללכת להופעות, אול-ביי-מיי-סלף. היטב ידוע לי כי זה נחשב נוהג תמהוני. עם השנים את לומדת לאמץ את המוזרויות שלך, לתת להן בית חם, להסכין עם האפשרות שהן יחזקו את […]