מחבר: ריקי כהן

המלצת בלוג

בלוג חדש בתפוז, של כותבת כשרונית שיש הרבה אימה, צער ויופי במילים שלה. http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=398156  

החדר הנכסף

1. החגים ורצף ימי החופש שנפרשים במלוא תובענותם לפעילות אינטנסיבית מעלים שוב את המאווים הנואשים כל כך לחדר משלך. חדר שאפשר יהיה להימלט אליו כשהכל גועש כאן, כשאין חדר בבית שלא זרוע חלקי צעצועים ונייר שהוא מולל, ערימות כביסה שצריך לכבס ולקפל לארון, שלא נכתש תחת הדציבלים הגבוהים והמתח השקט וההרסני. מקלט. כשהפנטזיה מנסה לקבל […]

אחיות

פתחתי כאן רשימת תפוצה. בתור קורבן ספאם ודואר מציק אחר, מבטיחה לשלוח רשימה רק אם היא ראויה לכך, ולא יותר מאחת לחודש.   כדאי לקרוא את הכתבה היפה הזו, על קייט מוזס וקאמיל פרי, חלוצות פורומי אימהות ברשת שהוציאו ספר נוסף ומסקרן על הורות, מהיבטים פחות מדוברים שלה, ובמילים אחרות מדובר באחיות. מאוד לוהט עכשיו […]

כלבים

 יעל עמדה בסלון הקטן והביטה סביבה בדממה.  כבר שנה שהיא לא ביקרה בבית הזה.  זו המציאות, היא אמרה לעצמה, זו שהולכת איתך לכל מקום כמו ריח גוף שאי אפשר להסיר.  בחדר היו רהיטים ספורים. ספה ישנה מאוד שהצבע שלה הועם מזמן, ופרוותה מזוהמת ועתירת שפשופים, מזנון עץ ישן נטול חפצי נוי, שולחן וטלוויזיה, גדולה אמנם. […]

לטלפן

בעשר בבוקר כבר לא נשאר למי לטלפן. בשבע הוא הלך לעבודה ואני קמתי מהר, הוצאתי את המכשיר מהמחבוא במגירה וחיברתי אותו. התקשרתי ליעל, והיא ענתה ישנונית כזו, "מה השעה?", "תשע בערך", אני אומרת לה וחותכת מהר למה שיש לי להגיד, "את לא יודעת מה קרה לי אתמול". הכנתי את זה עוד קודם. אני משתדלת להיות […]

מהר

זוזי קצת, אמא האב, גם אני רוצה לשבת. אחר הצהריים אביך שגווניו אפור-טורקיז כיסה את היום. הילדה שיחקה בגינה הקטנה שהייתה בה רק נדנדה אחת חצי שבורה, קרוסלה במצב טוב ומגלשה ישנה ורעועה. אבא תשחק איתי, ביקשה הילדה, שקמה מהספסל ומשכה את אביה בידו, אחר כך אומר לה האב, עכשיו לכי שחקי קצת לבד. הוא […]

הילד צריך את זה, היום שאחרי

אני לא זוכרת מי הביא ראשון את הרעיון, אני כמעט בטוחה שהוא היה שלי, אבל החלטנו שהשנה את ליל הסדר אנחנו עושים לבד, בבית. במקדמים ובנסיבות המקילות אפשר להביא את זה שגם אבא שלו וגם אחיו הדומיננטי נסעו מכאן לנפוש, הראשון בדרך המשי באוזבקיסטאן, השני בהודו. במשפחה שלי למדו לא ללחוץ עלי בכלום, וכך נקלענו […]

חזרת פתאום, אני עוד בבית

שוב באת לבקר אותי בחלומות ובעֵרוּת. שבוע שלם שאתה מסתנן כמו מחבל במהלך היממה הדואבת, ואפילו דקה היא מעל למנת הרעל שאני מרשה לעצמי. אני מנסה לסלק אותך, מנסה עדינות, מנסה כוח וגסות, ובמקום ללכת אתה רק משלים נוכחות. חיונית עד רמת מרקם העור הבהיר והלא חלק שלך, צפיפות השיער הכהה, אופי המבט ביום ההוא. הם […]

הוא מתחיל לעזוב אותי

בזמן האחרון אני מרגישה איך היא מזדחלת פנימה לתוך האינטימיות האידיאלית (כמעט) שלנו, הידיעה שהילד שלי יעזוב אותי יום אחד, ועד אז יעשה את זה בהדרגה בכל מיני אופנים מנפצי אוטופיה ולב. זה מתחיל בדברים קטנים זעירים אבל טורדניים. הבוקר,  כשהוא שוכב מכורבל על המיטה הזוגית שלנו אחרי המקלחת, עורו חמים וקצת לח עדיין, שיערו מגיר […]