החדר החדש שלי
ועכשיו – להתראות. היו כאן ימים יפים וגם כמה אפורים, תודה לכל מגיביי העניינים, המקום החדש שלי הוא כאן. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3141061,00.html
מה הן מסתירות, המטפלות
דף מעניין מאוד, במיוחד לאימהות היסטריות אבל לא רק: איך תבחיני שהמטפלת המיועדת שלך מסתירה אישיות בעייתית, או בשפת אנשי החינוך, "מדריך לקידוד תקשורת מסובכת". תרגום ממאמר של: אליזה ט. ברונפמן, אליזבט פרסונס, קרלן ליונס-רות' מבית הספר לרפואה, Harvard ארה"ב, (2000).
אבות, איפה אתם
אוגוסט מחק לי את הדיסק. זה שעליו יושבות מגירות הזיכרון שלי. זה לא רק החום הגיהנומי, הלחות המתעללת בכבוד האנושי שלנו, זה גם, כן, החופש הזה. החופש שרוב ההורים זועקים בו לרחמי האל, אל כלשהו, או לרחמי סבא וסבתא, שיקחו אותם קצת…. אה, כן. חוץ מהאימהות הרגועות באופן כה רוחני, שהחופש זו הזדמנות נפלאה בשבילן […]
לאבד ילד/ה
בשנים האחרונות אני שומעת לא מעט סיפורים אמיתיים לגמרי על ניתוק קשרים מוחלט בין הורה לילדיו המבוגרים כבר, מסיבות שונות, ומאוד משונות. הבת שניתקה קשר עם אמה השתלטנית והביקורתית, האם שנהגה להתקשר אליה מידי יום ולשטוח את קולנותיה על הגרוש שלה, אביה, להכפיש אותו באוזניה, וגם להתלונן בפני הבת כמה היא רעה ואנוכית כלפיה. בסוף […]
להקפיא את הזמן
אמנם הדבקתי את התמונה גם ברשימה הקודמת שלי אבל אני רוצה להתייחס לתמונה הזו בנפרד. בשבילכם היא עוד תמונת שחור לבן ישנה, קצת מביכה בתמימותה, בארכאיות שלה. עבורי, למצוא את התמונה הישנה ולשאת אותה בתיק גרם לי כאב מזעזע. התמונה הזו נלקחה כשנה לפני שנולדתי, בתחילת חייהם המשותפים, והיא בשבילי תמונה של אושר עם […]
קולה של אמא
בזמן האחרון אני שומעת בהד של המחשבות את הקול של אמא שלי, וזה מפחיד נורא. הקול המריר שלה, הקורבני, מאשים ורדוּף כאחד, חודר מתחת למשפטים הקבועים שלי, זה משגע אותי. חשבתי שמחקתי ביסודיות כל זכר למסרים שלה, והנה בערמומיות היא משתחלת לאימהות שלי ומשתלחת בה כמו וירוס שאי אפשר לפרמט. הפסקול שלה שזור בסיטואציות יום […]
הדמויות
חלום בלהות טלטל אותי בלילה ההוא. שתי הדמויות המרכזיות שלי ישבו לי על המיטה ובכו שהן משתעממות איתי. אין לך שום סיפור, אמרה נ', יש לך מחשבות, דעות, אפיזודות, הו כמה דעות, אבל סיפור, לא. בחיים לא תצליחי לשים אותנו על מדף. בחלון עמד ירח דק ומרושע, כמו ההומור שהיה אמור להיות שלי, ומתחת למיטה […]
קצוות כנפיים חרוכות
שבת, עשר וחצי בבוקר, מוזיאון באחת מערי השינה המסונפות לתל אביב. ב:11 תתחיל הצגת ילדים, "הענק וגנו", ועשרות ילדים מתחילים להיאסף, גודשים את אולמות התצוגה, מתרוצצים חקרניים וסקרנים בתערוכה היפה "לחיים", בה מוצגים דיוקנאות של חיים שיף. יש עוד חצי שעה, זה לא מעט זמן להרוג עם ילדים עירוניים בני 4-2. ומי לוקח את הילדים […]
היא משוגעת
האוטובוס המחורבן מאחר בעשרים דקות בדיוק. "סתכל סתכל, איך היא עושה עם הפה" הוא אמר לחבר שלו, איש מכירות מהצוות שלו "כאילו לא שמה לב להבעות שלה. אני אומר לך, משהו איתה עקום". החבר הביט משועמם באישה ממוצעת הקומה ובעלת השיער השחור-פראי שישבה בתחנת האוטובוס וחיכתה להסעה שלה הביתה, ביום השלישי לעבודתה ב"אוריינט מדפסות" שבאזור התעשייה […]
תורידי ת'ראש, ילדה
עלבון כשאני נוסעת במכונית אני רואה אותה, שוב. היא מופיעה על פוסטר מדיה ענק, עם בטן הריונית ענקית, אותו מבט פגיע, קצת אבוד, ועם ילדה גדולה בידיה, שמסתכלת למטה, לאדמה. פעם היכרנו. הילדה שלה הייתה בגן עם יו' שלי, ויום אחד פגשתי אותה בגינה, והתחלנו לשוחח. הזכרתי לה שהייתי הראשונה שכתבתי עליה בקריירה הקודמת-קודמת שלי, […]