היה לי חבר, שמו יפתח
חתול אדמוני עם זנב מנופח
בוקר אחד הופיע בחלון
ויילל בקול, עומרי תפתח!
נכנס אל החדר
דילג לכל עבר
רחרח מפה
ליקק משם
מאז לא הייתי לבד לעולם.
בימים הוא רדף אחרי ציפורים
התחבא הקונדס במקומות נסתרים
וישן עד בלי די בתוך סל נצרים.
אתה יצור מוזר ומצחיק, לחשתי לו
בלילה קר, כשחלקנו כרית
אבל אני שמח שאנחנו חברים.
חלמתי שיהיה שלי לתמיד
ולא ניפרד בכלל
עד שאגדל
אפילו אם אהיה כבר חייל.
אבל אז פתאום
בצהרי יום ראשון –
צרה צרורה
אל תשאלו מה קרה.
יפתח ברח.
חיפשו במהרה
בכל סמטה
ארון ומיטה
לשווא,
איננו ודי.
אין שפם
אין פרווה ואוזניים
אין לשון מחוספסת
ואין ציפורניים
איננו ודי
הוא יצא מחיי.
ואבא אמר,
די, יפתח הלך,
ובסוף תשכח.
מה אבאים מבינים
הוא היה לי חבר פלאים.