המשוררת המתחילה כתבה מספר שירים מיוסרים על אהבה לגבר, אבל תשוקתה לנשים, ובמיוחד משוררות לא הרפתה מהגוף-נפש שלה. היה זה נס משמיים שזימן לה את המשוררת בתחפושת גברית רופפת מאוד. וכשבדידותה נגעה בבדידותו, היו כל העצים הוורודים עם הסרטים בשערות מאושרים מאוד, הם גמרו כמו שציוותה המשוררת הגדולה – בחולשה, גם הם גמרו בחולשה. המסכה הגברית נמסה, ולהן – חמדה שלא הייתה כמוה.

סיפור שלישי בסדרת "אנשים מהספרים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *