*
המורה לספרות הייתה כל כך מסכנה. שנים של חיים בתוך שורות פסקאות כריכות ודפים טשטשו את כושר ההבנה שלה בבשר ודם העומד לפניה. אנחנו כתובים בספר הגדול, היא אמרה לאיש שהיה מִגדל ציטוטים, אני מרגישה שקראתי אותך כל חיי. את האישה השקופה מאחוריו לא ראתה, ולא בגלל הזגוגיות העבות.
**
סיפורון קטן מהארון, שגונב בלי בושה השראה מאלכס אפשטיין. זמן קריאה: דקה ותשכחי מזה. אשה אחת התאהבה בגבר שגילה לה בסוד, כי חלומו הוא לפרנס אותה כשהיא תשב ותכתוב ספרים. מאז שהתוודה, היא שכחה איך כותבים לאחרים וכל מילותיה מוענו אליו בשפה פרטית שלא ראתה אור או מדף. הגבר לא אהב ספרים פרטיים, ללא תהודה להשקעתו, ובשל כך חיפש ומצא סופרת אחרת, והיא הפכה את מעותיו לזהב חלונות ראווה מזקיף.
