דברים קורים, זה מסחרר ומסעיר. הסיפור הולך ונכתב, גם השירים. כוחו של שיתוף נשי אינטימי מנצח את השקרים וההסתרות.
קודם כל – בראשון הקרוב באוזן בר – "את מפריעה לי לכתוב את השיר עלייך", מופע השירה, מוזיקה וצילום על אמהות שהפקתי וערכתי עם טל ניצן, וגם אקריא בו כמה מהשירים שלי לראשונה. נורית זרחי, טל ניצן, יעל גלוברמן, אורית גידלי, גלית סליקטר, רות דולורס וייס וראומה חיות – נוכחות כזו של נשים יוצרות שאני מעריכה ומושפעת ומדברת איתן על אותה במה, היא אירוע שקצת קשה לי להאמין שממש הולך להתרחש. הדמיון שלי לא מספיק משוכלל כדי להציג לי איך זה יקרה, מה יעבור שם, ואת הרגשות שאין ללכוד בהגדרות או מילים במפגש כזה.
אחר כך יבואו כמה שינויים מקצועיים ויצירתיים, מעניינים. אני מרגישה את זה מתהווה, ואם יש דבר שלמדתי לאחרונה זה לסמוך על התחושות, האינטואיציות המדברות בקול צלול כפי שתמיד היו אבל אני התחרשתי לזמן מה, בשפה נהירה ועזה, שאי אפשר להתכחש לה, וגם מאוד לא כדאי לנסות.
ובין היתר, אני מקווה להחיות את הבלוג הזה בחזרה.
נשמע כמו אושר. ברכות לך ריקי.