גלי

הייתי בת 17

מבקרת בבית חולים פריפריאלי

במיטה הסמוכה לזו

בה אושפזה גלי,

גלי ששיערה היה אז ערמונים לוהבים,

הייתה חרדית מבוגרת

סקרנית.

מכל דבר אני זוכרת את הבעתה

לאות נצחית עם זיק אפילה

היא התבוננה בי זמן מה

ביקשה שאגש אליה —

ובלי להסס פצתה פיה ואמרה:

״לך יהיו חיים קשים. ככה אני רואה

אסור לי לספר לך איך, אבל תשמעי מה שאני אומרת לך

חיים קשים, מסובכים״.

ועיניה דיברו,

סוטים

סוערים

סומרים.

בביקור הבא אצל גלי

שהלכה והחלימה חזרה אל

שגרת ימי הדיסקו שלה,

החרדית איננה שם.

במיטתה שכבה אחרת, שתקנית.

״העבירו אותה בלילה, לטיפול נמרץ,

אומרים שהייתה לה

קריסת מערכות״.