לא במקרה נעדרתי, קולי נאלם. עברנו טלטלה קשה ויסודית במעבר הזה, נחתנו בדירה, שרק כמה ימים לפני, אחרי שהסתלקו הדיירים הקודמים, התחוור לי שהיא בחירה נוראה. עירומה מחפציהם ומעבודות האמנות הענקיות התבררו פגמיה העצומים והעצובים, קירות מתקלפים, פיצוצי רטיבות, מדרגות שבורות (אנחנו לנים בקומת גלריה), ועוד כמה דברים שאני חוסכת לכם, ושהפכו את המעבר לעגום כל כך, במיוחד כשעמדתי בה נדהמת יום לפני המעבר, כשבאתי לקחת את המפתח, עמדה מולי בעלת הדירה, גברת כבת 70 והשיבה לי בטון רעיל "אני לא רוצה להיות בוטה, אבל אף אחד לא הכריח אתכם לקחת", וסירבה לשמוע אפילו על קצת צבע על הקיר של חדר הילדים. וכך, יום אחרי שהעברנו לכאן את המטלטלים, הודענו שנעזוב, לפי החוזה, תוך שלושה חודשים.
חדר הממ"ד הופקע לצורך שמירת הקרטונים מהמעבר, והם ינדדו לבית הבא. בית, מילה טעונה כאן. שוב ושוב שאלנו את עצמינו, איך לא ראינו, איך פספסנו את הכשלים המהותיים, ואין תשובה אחת, חלק מהם הוסתר לדעתינו תחת החיים של הקודמים וחלק מבדיקה חפוזה מידי שלנו, מסונוורת מטעמים לא רלבנטיים. היינו חייבים להפסיק לחפש, כנראה, המירוץ רצוף האכזבות הוליך אותנו לבור הזה.
אז איכשהו מתברר לי שאני קצת נהנית לספר לאחרים שאכלנו אותה. גוללתי את המעשה בפני כה רבים ממכריי כולל שכנים, עד שהפך טריוויאלי. עם בעלת הדירה שממשיכה להתנהג כמו יצאה מספר היסודות למחאת האוהלים, הבנו שאין מה לנסות לחפור אחר שרידים להוגנות בסיסית. האירוניה שבדירה יקרה בצפון ת"א שבמסירתה מתגלים בה רקבונות כאלו, לא נעדרת מתודעתי. אם היה לי זמן, זה היה סיפור.
כך שקעתי לתוך הבלי החומר הגס ביותר של החיים, מאוד הגיוני שאלו השתיקו את הקול ההוא שכותב פה מהאזורים האחרים. אחד הדברים שקורים לך כשאת במאבק הישרדות יומי הוא להתרחק מעצמך, ממגע פנימי מהותי, הדברים קיימים אבל מבעבעים מאחורי זכוכית מחוסמת, ונכון לימים אלה, היא סדוקה להפליא.
המילים נעתקות מפי. עברתי סאגה דומה עם הדירה הקודמת שלי, ויצאתי משם בתחושת הקלה לא נורמלית. מאחלת לכולכם שיימצא במהרה בית טוב בהרבה, ולבעלת הדירה שדירתה הרקובה תתפורר ותעלה לה בדמי תיקונים רבים.
את כה מיטיבה לכתוב כשאת במצוקה, ריקי דיר. אבל לא מאחל לך מצוקות חלילה… אני מניח שכל זה יכול לשמש כחומר בעירה כשתצעדי במצעד הפגנה הבאה. התסכולים הכלכליים חברתיים שלי יוצאים בזעם רב בהפגנות הללו. גרוני ניחר. מעבר לכך, בעניין של דירות מזל שאני ארכיטקט אז אני יודע ישר מה חשוב לבדוק ומה לא, לא מתרשם מציורים, אביזרים ונראות כללית אלא מהמהות, קירות, חומרים, רטיבות, מים, נוף, רעש וכ"ו. שימו לב לפעם הבאה.
תודה רבה לשניכם, זה בהחלט תומך וחברי ויפה מצידכם. ונדר, גם אני מאחלת. שרון, אני חושבת שאתה אב טיפוס למחאה כזו.
אויש, זה ממש מעצבן, אבל לפחות לא תאלצו לארוז את רוב הדברים מחדש. לדעתי יש אנשים שיש להם כישרון טבעי למצוא דירות טובות ואנחנו האחרים תמיד מפספסים משהו חשוב.
גוש כבד בגרון, ריקי.
צודק שרון – את מיטיבה לבטא את הקושי כך שאני ממש מרגישה את העצבים והחרדה שלך מחלחלים אלי.
אני מאחלת לך שעוד 4 חודשים תשבי בבית אחר, נעים ומרפא.
חיבוק גדול.
תודה רבה, גיל ואורית. גיל, אתה כל כך צודק, הדירה הקודמת שגרנו בה הייתה כזו, אבל היא הייתה כל כך טובה שאחרי שנה בלבד בעליה החליטו לחזור אליה. עוד לקח: לא חותמים לשנה בשום אופן, גם אם מבטיחים לך בעל פה שיהיה בסדר.
לפחות למסכנים שיבואו אחריכם יהיה מי שיזהיר מפני הדירה ,זה מעציב לשמוע כמה אנשים עם לב של אבן יש כאן, במקום אחריות וערבות הדדית יש ניצול ,אני מאחלת לאישה הזו שליבה יתרכך יפתח והיא תבין שככה לא עושים,ולכם ,שתמצאו . את כמובן מבינה שבעוד שלשה חודשים זה זמן טוב יותר לחיפוש דירה מאשר החופשהגדול , הדירה שלכם היפה והטובה שלה אתם מייחלים ודאי תפוסה כרגע ותתפנה מיושביה בדיוק בעוד חודש וחצי מספיק זמן בשביל שתמצאו אותה מחכה לכם…את יודעת,כזו אני, מאמינה בטוב הסמוי מן העין .
תודה נעה, אמן אמן. בעלת הדירה, כלום לא יעזור לה, היא באמת אבודה בתוך הקמצנות הציאנידית – שמענו גם מהשכנים.
עוד מעט יוצאים אליכם.