טור שלי בסלונה על עליית מחירי המזון הפראית והמחאה הציבורית בעניינה. האם הפעם הציבור יזיז משהו במחאה שלו? מי מביניכם מפנה עורף לקרטלים?

5 תגובות

  1. לא ברור מה ההבדל בין מחאה מקוונת (הירשמו לדף המחאה שלנו בפייסבוק! – אין מה לומר, גבורה אמיתית) לסייבר-סקס. משום מה הראשון נתפס כהגיוני להסתפק בו, אבל לא מצאתי אדם שיסתפק בשני.

    אותי הידיעה על ההבדל הפרוע במחירים תפסה בדיוק כשעמדתי בתא נטול חמצן (עושה טוב לעור הפנים?) מבית היוצר של דיסקונט, בניסיון לשכנע את הכספומט לעשות לי מערוף ובכל זאת לפלוט איזו מאייה.

    תכל'ס, התחשק לי לצאת עם השטר ולהתיישב עליו באמצע הצומת בתור מחאה. אבל מה הסיכוי שלא היו לוקחים אותי לאשפוז כפוי תוך רגע (מדובר באיזור סטודנטיאלי לגמרי, החומר שממנו אמורה להיות עשויה המחאה. כלום. כולם מסוממים ממשהו, חומר אלקטרוני בדרך כלל).

    מחאת-קוטג' אינדיד.

  2. קנייה חכמה
    אתמול הבנתי שקנייה של מוצרי חלב מסוימים זולים בהרבה
    אם קונים אותם משקל. האריזה מסתבר מעלה את מחיר המוצר.
    למשל:
    גבינה צהובה גאודה 150 ג' ארוזה עולה 22 שקלים
    אותה גבינה במשקל 160 ג' עלתה לי 15 שקלים.

    ולגבי הקוט'ז אני לא קונה – עד שיורידו את המחיר
    למרות שאני משוכנע שזה לא יקרה!!!

  3. אומרים שמוצרי חלב זה נורא לא בריא. ובכלל, מזון תעשייתי. יש לי אדניות עם בזיליקום, רוזמרין ועירית, נראה כמה זמן אני אוכל לשרוד עליהן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *