עברו מספיק שנים כדי שאוכל לכתוב על האיש עם המצח הרחב הגבוה והשיער הקשה והכהה הרבה מאוד שנים וכבר אין שום חוטים שמקשרים בין החיים העכשוויים שלו ושלי והתודעות נחות ממסרים סותרים הנה כי כן נמחה מדמי לחלוטין ולכן אפשר לעסוק בו מבלי פציעות סרק ולהתבונן במשקפת הזמן במי שהיינו אז ובדרמה הקצרה והאכזרית שלנו ובאופן שבו עיצבה את חיי הבאים חותרת נגד שיר ההרס שהיינו והיינו הו ממרום ההצטלבות היוקדת הנואשת למורד שפל השפלים המשפיל כי היינו הוריו של מדרון זה והרינו אותו בלי דעת ולכן פרץ מבטני שקודם נבעה אהבתו ואז טינתו סלידתו בגידתו ולבסוף זרותו ורק זרותו האחרונה הרשתה לי לכתוב עליו והניחה לו לבקר בחלומותיי בדיוק פעם בחצי שנה ולשוב לתפקידו הקדום ולחצוב בי בשיני החלב שלו אבל בבוקר אני האמא ואני בוראת את עולמי הבריא ויכולה לו

8 תגובות

  1. מהמם בעוצמתו. בלי סימני הפיסוק, נראה כמו חלק משרשרת תודעתית, מקטע שעלה על הכתב, בלי התחלה, בלי סוף. אוהבת את זה מאוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *