אני אוהבת מאוד את השיר הזה של אסף אמדורסקי (גם הקליפ נהדר), והערגה החושנית שלו מלטפת את החספוסים היום יומיים שלי טוב טוב. גם המטאפורה מתאימה לתמורות בחיים שלי לאחרונה. איפה שקשה, סכינאי, טורפני, זדוני, אני משתדלת להגיף בשקט דלת כבדה ולפתוח את זו שבה אפשר לחצוב שפע רוך וקבלה. ולקוראיי הקבועים, אתם בטח חושבים עכשיו, אוקיי, מי חטפה את ריקי כהן ומה היא עשתה איתה?
ימים בלי צללים. הנפש ביקשה, והגיעו. עכשיו הוא מבקשת, תישארו! יפעת היפה כתבה לי, "אמרת לי פעם, תתנתקי מהרוע, תקיפי את עצמך בטוב". בשנייה הראשונה חשבתי, מה קשקשתי לה? נשמע פשטני, ניו אייג'י, אבל זה עבד, כמו מנטרה שהשתלטה על המציאות הפנימית והוכיחה את עצמה. ותמי, מנתחת מעולה של הפרעותיו הקטנות של האדם, לקחה אותי ביד עדינה ומיומנת למסע תובנות שבקצהו חרות. יציאה ממנהרת החושך של השקרים, וסגירת הגולל עליה. לתמיד הפעם.
והתמונה הזו, היום, לכדה הכל. קרין שעובדת איתי צילמה, תפסה רגע מסוים מאוד שכלא את נדנדת הימים, לכדה רסיסים קטנים של שמחת השחרור.
מזדהה ומפרגן. ניגודים והשלמות. בתוך הקושי ובגבולותיו אפשר ורצוי לתת מקום לחיובי, לרך, לורוד יותר, לטוב ולמשחרר.
תודה, התגעגעתי לנוכחות שלך כאן.
קורא פה זמן מה, לא ידעתי שאת אשה כל כך יפה.
נורא מרגש, ריקי, שימשיך ויתגבר ויתקבע! 🙂
הפרעותיו הקטנות של האדם? סליחה,אבל בתור אחת ששאבה לא פעם ולא פעמיים כוח מהאתר האינטרנט בניהולך, ובעלת רקע משפחתי אשמח לדעת למה התכוונת תודה.
דליה, לא מתכוונת להפרעות קליניות, דווקא. קודם כל זה מרפרר לשם של ספר שאני מאוד אוהבת, של גרייס פיילי, והתכוונתי להפרעות יום יומיות, דברים איומים ואחרים שאנשים עושים והרקע הנפשי להם.
http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/siporet/gres_faly.htm
ותודה דליה, מאוד החמאת לי על החיוניות של אמהות אובדות.
טלי, יקרה, תודה רבה.
ריקי יקרה, תודה אך, לא שוכנעתי.
לצערי את קושרת בין הדברים האיומים שאת פשרם אינני מבינה עם רקע נפשי. החיבור בין רוע לבין מוגבלויות בנפש הינה אחד הסטיגמות הקשות שאיתםעלינו להתמודד. ממש כפי שאיין לקשור בין בריאות הנפש לבין טוב-לב.
ח חז חזי חזיה טובה.
צילום מתוק ורך, והאופן בו את מחבקת את עצמך (: