"הן הביטו זו בזו באמת רק כשהמזוודות היו מונחות ברכבת, אחרי שהחליפו נשיקות: ראשה של האם הופיע בחלון.
אז ראתה קאטארינה שאמה הזדקנה ושעיניה בורקות.
הרכבת לא יצאה לדרך, ושתיהן חיכו בלי שיהיה להן מה לומר. האם הוציאה את הראי מהתיק ובחנה את עצמה בכובע החדש שלה, שקנתה אצל הכובען של בתה. היא הביטה בעצמה בארשת של חומרה יתירה, שלא נעדר ממנה שמץ של התפעלות מעצמה. הבת התבוננה משועשעת. אף אחד לא יוכל לאהוב אותך עכשיו חוץ ממני, חשבה האשה וצחקה מבעד לעיניה; וכובד האחריות עלה לפיה טעם של דם. כאילו "אם ובת" הן חיים ותיעוב. לא, אי אפשר לומר שהיא אוהבת את אמה, אמה כאבה לה, זה העניין".
מתוך "קשרי משפחה/ שעת הכוכב" מאת קלאריס ליספקטור, הוצאת הספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד.
