בכל נסיעה שלי לירושלים, ואני נוסעת אליה הרבה מטעמי עבודה, אני מרגישה בניווט בה לגמרי אבודה. ירושלים היא יישות קשה, לא מתמסרת, לא נוחה, ובמידה רבה זרה כל כך לעולם שלי. אמרתי למארחת שלי, השדרנית המצויינת, הירושלמית מיכל דוקרסקי, שתל אביב כולה מוכוונת נוחות, אם יש לך קצת כסף כמובן, ירושלים כאילו מקשה בכוונה את החיים, והיא הוסיפה – מאתגרת.
כן, אפשר לקנות ג'יפיאס, ומן הסתם אקנה, אבל ככל שאני מתאמצת להסתדר, להוכיח שאני כמו כולם, בנסיעה בירושלים צפה ועולה בעיית ההתמצאות שלי, והסחות הדעת שלה מחריפות אותה.
שעתיים ורבע לפני תוכנית הרדיו הראשונה שבה אתארח ואגיש את המוזיקה שלי כבר הייתי על הכביש. למרות התבוננות מעמיקה במפה, לא היה לי מושג איך להגיע ליעד, רחוב הלני המלכה. שם יפה.
אחרי בנייני האומה איבדתי את דרכי לגמרי. אין לי יכולת לשחזר כרגע, אבל הגעתי לשכונות החרדיות יותר בעיר, מאה שערים, בית ישראל, שלושת רבעי שעה של בהלה, בחושך סמיך, כשעל המדרכות כמעט רק חרדים. האמת היא שחששתי לשאול אותם למחוז היעד, חששתי שיסרבו לענות לחילונית, והתסכול שלי רק יעצים. בסופו של דבר זה היה איש חרדי ברכב סמוך שעזר לי למצוא את הדרך ואפילו קצת עזרה מנהגי מוניות ושוטר אחד. כן, הגעתי למשטרה. בדרך שעט מולי רכב שחצה פס הפרדה לבן ברחוב צר וצפוף וכמעט התחכך בי, בלב שכונה צפופה ילדים ומשפחות, ראיתי רבים עוברים באדום וגם לי התחלף באמצע. כשהגעתי לחניון זעיר ופתוח, מעין חצר בית שהפכו לפרנסה, יצא איש חרדי שראשו וזקנו לבנים, אליו צמודה ילדה קטנה חיוורת, ושאל, כמה זמן? 30 שקלים, האשה צפתה בי מחלון הבית הקטן, "הרדיו זה פה בפינה, את משדרת?" לא. אורחת.
זו הייתה שעה של ואקום, כמו בועה. את הנייד שכחתי במכונית, האינטרנט לא קרא לי. הסיור במבנה קול ישראל, והכניסה לאולפן, על חדר טכנאית חביבה, לא צולמו. יש משהו אינסטנטי בצילום, ורציתי לשמור זכרון במוח שגם ככה, הולך ומאבד את הזכרון לטווח קצר שלו.
משום כך, כנראה, וגם כי התביישתי, גם שכחתי לבקש להקליט. עדכון: התוכנית זמינה ברשת
זו רשימת השירים
מחבואים – יהודית רביץ, אבי בללי, מתוך האלבום, בללי, רביץ, רביקוביץ', לשירי דליה.
קסיוס – רונה קינן מבצעת יונה וולך, מתוך האלבום אתה חברה שלי, ערן צור.
גיליתי שמש – רות דולורס וייס (מתוך "בעברית").
סימנים שנתתי – ורד קלפטר (מתוך האלבום "סימנים" לשירי מירון איזקסון של אמנים שונים).
גם כשאני איתך – ביקיני
מסכות – טל גורדון
מרגנית – שילה פרבר
escape will always fail – poliana frank
עברתי רק כדי לראות – אסתר שמיר.
זה באמת תיק רציני. גם בחיפה זה לא פיקניק. אין ממש ישר-ימינה-שמאלה. יש כל מיני התפתלויות של ימינה ימיני להבדיל מימינה רגיל. שלא לדבר על הדרך לירושלים, שתמיד מלחיצה אותי, עם כל העליות והירידות.
בחרת אחלה שירים ואני מקווה שתמצאי הקלטה. אולי עוד לא מאוחר לבקש מהרדיו, בהנחה שהם מקליטים את התכניות שלהם.
שמחה וגאה שאהבת .
בלתי אפשרית לניווט. אין שם שום הגיון ברחובות ובשכונות. משו…
מה שכן דווקא להגיע לקול ישראל זה הכי פשוט בעולם וממש בכניסה לעיר, עם חניה והכל.
יופי של רשימת שירים. וכמו תמי גם אני אומרת – תשאלי אותם אם לא הקליטו את התכנית, הם בדרך כלל עושים את ז לגבי כל תוכנית ששדרו והחומרים נמצאים בארכיון שלהם.
אהבתי מאוד את הקאבר שבחרת למרגנית. ומחבואים – כמובן.
ונשמעת מצויין (גם ווקאלית – מעניין, כששומעים אדם ברדיו, מאזינים למרקם הקול שלו בצורה שונה, אפילו שמכירים אותו כבר) על גלי האתר.
התוכנית עלתה
http://www.iba.org.il/gimmel/gimmel.aspx?type=32&focus=625607#focus625607
מקשיבה לזה, אני נשמעת מאוד מוזר בעיני ברדיו, ילדותית.
הרשימה נראת מבטיחה
🙂
תודה על המחמאות.
אני רציני. אחלה נושאים (ונוסעות) יש כאן.
הקשבתי אמש לחצי הראשון של התכנית האיכותית והמעניינת, יפה מאוד, ומסכים איתך לגמרי בעניין ירושלים והתנועה, זוועה, עיר שבהחלט מקשה מאוד על הבאים לעיתים לבקרה, די סיוט למען האמת
מחמיא. דווקא חשבתי עליך במהלך התוכנית, דיברנו על הפורומים למוזיקה, ועל כך שאנחנו לא מבקרות בהם יותר, ואמרתי לה שחלק מהאנשים עדיין בקשר, חשבתי עליך.
עופר – רעיון משובח. לא חשבתי על זה. ויש הרבה מטען שלא סיפרתי כאן.
יש כאן כבר הכל
הכל כבר נמצא שם
וואלה. כן. פורומים ברשת. לא חושב שזה דבר מת. לפחות לא לגמרי… אקשיב לחצי השני של התכנית שפספסתי, אם יש לינק, אז ננצל אותו, תודה