תועפות כשרון יש לה, ליעל מעוז-שי שכותבת לאמהות אובדות: בפוסט החדש היא כותבת על צעצועים, פעוטות ומגדר:
"הטלפונים החלו מעט לפני יום הולדת שנה. "מה לקנות לה?" "מה אתם צריכים?" "רק לא בובות, או בגדים", עניתי, "יש לנו מספיק".
גם אחותי, באותם ימים מ"כית מעוררת יראה באחד מבסיסי הטירונים של הצבא, התקשרה לשאול מה לרכוש. התשובה הקבועה שלי לא סיפקה אותה. היא התעקשה לקבל הנחיות מדוייקות. אחרי הרהור קצר, ביקשתי שתקנה לעלמה משאית גדולה, או טרקטור.
שתיקה על הקו. אחותי המ"כית נשמה עמוק ואז אמרה בכל הרצינות: "את בטוחה שאת רוצה שהיא תגדל להיות לסבית שתנהג במשאיות ולא תוריד שערות ברגליים?!". כן. זה מה שאני רוצה. זה ושלום עולמי נצחי.
משאית העפר שקנתה אחותי הייתה הצלחה גדולה. לעומת השמחה ששמחה הזאטוטה לנוכח הרכישה, כמה ממכרינו הרימו גבות. כשאבא של נהגת המשאית סיפר לבן דודו על הקריירה המבטיחה של הקטנה כקבלנית עפר (מישהו אמר מתעשרי קו בר-לב ולא קיבל?!), הביט בו בן הדוד, אב לבת בעצמו, ואמר: "אתה עושה טעות חמורה, גיסנו. הבת שלי מתה על סרטי פעולה מצויירים. סופרמן הולך אצלה בטירוף. אסרתי עליה לצפות בהם. אני לא רוצה שהיא תצא לסבית, או מוסכניקית".
לאשתי, לא תוצרת הארץ אין בבית ולו צבע גוף אחד או ליפסטיק אחד ומעולם לא היה. גם אין ולא בקבוק בושם יחיד. מעולם לא הורידה שערות מהרגליים מעולם לא צבעה שיער. עכשיו בגיל מתקדם צמחה לה פלומת שפם וזה בסדר גמור ביותר. יש בבית זוג נעליים אחד עם עקבים קצת גבוהים בן עשרות שנים. נוהגת יותר טוב ממני. מתקנת כל דבר טוב ממני. שונאת שנאת מוות לבשל. ביתנו רכבה על אופנוע שנים, גמרה ריאלי, מכונאית קבע בחיל אוויר, גמרה הנדסה בטכניון, נשואה שלושה נכדים מנהלת עסק טכני אישי קטן בחו"ל, מחרטות ציוד טכני. הן אינן לסביות ואם כן לפעמים בין ללידה ללידה שיהיה להן לבריאות. לא אנחנו לא שמאלנים מטורפים סתם ישראלים באמצע. פעם היו יותר מהסוג שלנו.
מה שעצוב הוא, שכל כך הרבה תופסים את הכפיה הזו כנורמלית. אפילו לי, מה שחיים כתב נשמע מופרך (כי הרי, להוריד שיערות מהרגליים זה טאבו כיום, כפי שבסין היה להותיר את רגלי הנשים לא מעוותות). טוב אתם עושים שאתם לא נכנעים לזה. למדו את בתכם להיות לסבית נהגת משאית שעירה, מתנגדת לתכתיבים שערורייתיים, חושבת עצמאית, חיה בקונפליקט, לא מתמסרת לברירת המחדל. אל תכנעו למובן מאליו.
גם לי היתה משאית בדיוק כזאת כשהייתי קטנה, שיחקתי בה הרבה, וגם בבובות. ההורים שלי האמינו שילד צריך לקבל צעצועים מכל הסוגים. מה זה גרם לי לגדול להיות? שום דבר מיוחד מלבד היותי נשואה לנהג משאית. רוצים להגיד שהמשחק גרם לי להימשך אליו? מוכנה. אני לא גברית ולא גסה, והאמת היא שאפילו בעלי לא. את הידע שצברתי בנושא המשאיות הבאתי לידי שימוש פעם אחת כאשר חיפשתי עם בעלי לוח המפרסם משאיות יד שניה. נכנסנו לאתר של UTI ואני רוצה להגיד לכם שהאתר ידידותי ונוח, אפשר לראות תמונות ולקבל את כל הפרטים על כל דגם שמוצע שם, ועדיין – לא הבנתי איזו משאית כדאי לבחור. מה אני מנסה להגיד? תפסיקו להיות כל כך היסטרים. תנו לילדים שלכם לשחק במה שהם רוצים זה בסך הכל משחק. הבת שלי היום משחקת גם במשאיות, ואם היא תגדל להיות נהגת משאית עם קמצוץ מהלב הטוב וחוש האחריות של אבא שלה – אניאהיה אמא גאה