הסופרת מירי רוזובסקי, שכתבה בין היתר את "אותה האהבה כמעט" ולאחרונה יצא ספרה "פעם בחיים", בהוצאת זמורה ביתן, כתבה לאתר אמהות אובדות טקסט יפה על קורותיו של יום סיוטי אחד לפני עשר שנים, ועל המילה החסרה שלמדה למצוא.
מירי רוזובסקי על המילה החסרה
קרוא וכתוב
ואחשוב שזה נכון?
מממ
אני מתפללת לאלוהים
שזה לא יקרה, מתפללת לזה שאני לא בטוחה שקיים.
לא זוכרת מתי זה היה שקראתי את הדפים הראשונים של הספר של מירה מגן
"בשכבי ובקומי אישה"
והילד על הרצפה בוכה ונרדם
כמה דמעות זלגו מעיני כשקראתי את זה
לא כשזה קרה לי בעצמי עם הילדים
(לא זה, דומה)
ולעומת זאת, האושר העילאי שאני זוכרת אותו עד עכשיו
הבן זוג שלי חוזר אלי בטלפון, אחרי שהודעתי לו שהתקשרו מהגן (היפני, זה היה כשגרנו ביפן) והייתי בדרך לתערוכה בטוקיו ביג סייט
ואמר לי
עזבי, תמשיכי לנסוע ברכבת הזאתי, אני אעזוב את העבודה ואלך לקחת אותו.
תהני,
זה היה לפני אחת עשרה וחצי שנים
והלב דופק לי כאילו שזה היה אתמול
אני לא מתחברת אליך ריקי בתכנים האלה (אוף עוד הפעם אמרתי מילה שאני לא ממש מבינה….סורי)
אבל יש עכשיו סיכוי שאקרא את הספר
ואם אחד מהם יהיה טוב
הוא יוביל אותי לשני.
אני זוכרת את הקטע הזה בזמן אמת ואת השיעור ההוא. גם אני הייתי בו. את הקטע שלי הקראתי לפני מירי.