|
הרגע נודע לי שבשבוע הבא אשתי בחו"ל מה שאומר 3 ימים אני לבד עם 2 תינוקות. #ישמרניהאל5:37 PM Oct 7th from Gravity התגובה הראשונית שלי לידיעה שאני נשאר לבד עם הילדים הייתה גופנית: צמרמורת, קבס, מחנק וזיעה קרה. לבד עם תינוק בן שנה וילדה בת שנתיים וחצי? (להלן ה"גדולה". בינינו, היא לא באמת גדולה, אבל מאחר שיש אחד יותר קטן ממנה, הרי שלפי תורת היחסות מגיע לה קידום) ? איך לבד? הרי יש לי עסק לנהל! ומה לעזאזל נותנים לתינוק לאכול במשך שלושה ימים? |
אלון איתן, אבא לשני פעוטות נשאר איתם במשך שלושה ימים ולילות פלוס ילדה חולה, כשאשתו טסה לחו"ל. יומן פלוס ילדה חולה, פלוס דרושות; סיכום מלא הומור וטוויטים מזמן אמת.
העורך הראשי של ה"סלייט" כתב בשבועיים האחרונים, יחד עם אשתו, את הפרוייקט freaky fortnight. הוא ואשתו (בעבר כותבת/עורכת מצליחה והיום פרילנסרית שלא מכסה את הבייביסיטר…) החליטו להחליף תפקידים למשך שבועיים: היא תערוך את הסלייט(!) והוא יהיה עם הילדים.לאט לאט מבינים שסימן הקריאה צריך לזוז…
פרויקט משובח.
http://www.slate.com/id/2231321/entry/2231322/
[אפשר לעקוב כרונולוגית לפי הלוח משמאל]
אקרא היום יותר מאוחר. טוב לראות אותך כאן, יעל.
הוא נשאר אתן במשך שלושה ימים?! ולילות?!?! והילדה היתה ממש, כאילו, חולה?!?!?! לא יאמן. פלא שהוא שרד כדי לכתוב על זה.
את יודעת, ריקי, די נמאס לי מהאבות שכותבים בלוגים, וטורים, וספרים, על כמה זה אבהות זה דבר מבלבל, ואיך הם פתאום היו צריכים בפעם הראשונה להחליף חיתול, או לפתוח בקבוק, ולא ידעו אפילו באיזה צד, והם כל כך מתפעלים מעצמם שהצליחו לבצע את המשימה היוצאת מן הכלל הזאת, טיפול בילדים. זה אפילו מעליב אותי, בתור אב שהוא חצי מזוגיות שוויונית לחלוטין, שעושה הכל בבית ומחוצה לו, כשמתייחסים לדברים האלו בתור קוריוז, או איזו משימה יוצאת דופן. זה לא. זאת ההורות, וכולם צריכים לבצע אותה. חפשי ברשת, אם זה עוד קיים, בלוג בשם looky daddy. אבא שמגדל, פחות או יותר, את שתי הבנות שלו. מצחיק בטירוף ובלי כל הטפיחה העצמית על השכם.
אף פעם גם לא הבנתי את הנשים שזה מצחיק אותן, כאילו זה קוריוז משעשע. מה מצחיק בזה בדיוק? כחצי מזוגיות שוויונית אני קוראת את הדברים האלה ולא יכולה להאמין שהגועל הזה באמת קיים.
עם ההוא וההוא שמעליו
אני הולך לעבור את החוויה הזו בדיוק עוד שבועיים בערך – גלית נוסעת לחמישה (חמישה!) ימים ומשאירה אותי עם התאומים. אם תרצי, אתעד את הכל לאתר הנהדר שלך
ואגב, מסכים עם עופר ואלה שמסכימים/ות אתו. בינינו – לא ביג דיל
דרור – עשה טובה לאנושות. למה שלא תנצל את כישורי הכתיבה הנהדרים שלך ותכתוב יומן של איך זה באמת להיות לבד עם ילדים. לאו דווקא בקטע של אבא/אמא. איך זה להיות לבד אתם (אתן? – סליחה לא עקבתי). זאת הרי חוויה מסוג אחר לגמרי.
ותודה רבה רבה על המחמאה. זה יהיה עבורי עונג וכבוד לארח טור שלך.
אני חושבת בהמשך לדיון שנוצר כאן, שלהיות לבד שלושה ימים עם הילדים (ילדה חולה שלא הולכת לגן) זה קשה לכל הצדדים. לי בכל אופן זה קשה, אני מודה. בואו נסכים שרוב הגברים, לא כולל דרור, נמצאים פחות שעות בסדר יום הרגיל והשכיח עם הילדים. לפחות ככה זה אצל רוב חברותיי למעט הגרושות (אירוניה קלה). חלק מסוים מהמשימות לא מוכר להם בכלל, כמו הסעה לחוגים. ההתמודדות הזו עבור גברים כאלו היא מעניינת מהזווית לא של לתת להם פרס נובל, אלא של להקשיב לחוויה שלהם, לתת לה ביטוי, וזה מה שרציתי לעשות. וחוץ מזה, אותי הוא הצחיק.
את הבלוג כשאהיה פנויה יותר היום. תודה
http://www.lookydaddy.com/
—עם מי שמסכים עם עופר.
וזו ההזדמנות להמליץ על אבא של אלפונס (מהסדרה המקסימה של גונילה ברגסטרום, עם עובד)!
שלא זו בלבד שהוא חד הורי, גם מעשן.
אמנם מקטרת, ובכל זאת.
אני מת על אבא של אלפונס! סדרה מומלצת
וריקי – טוב, נראה מה אפשר לעשות… חמישה ימים, אגב, לא שלושה. ועופר – זו לא חוויה אחרת לגמרי בשבילי, אני המון עם הילדים לבד. אני הרי עובד מהבית. גלית היא החרוצה מבין שנינו, והאמת שאין פה הרבה מה לתאר: בבוקר מתעוררים מוקדם, מתלבשים, הולכים לגן, מעבירים את הזמן עד רבע לארבע ואז הולכים לקחת את התאומים – בן ובת לשאלתך – ומעבירים זמן עד הטקס של ארוחת ערב מקלחת סיפור ואז הם הולכים לישון (בתקווה). הכל בכיף, אגב, אני לא מתלונן, אבל לא בטוח שיש פה הרבה מה לתעד