בגדים היו התשוקה הגדולה שלי בילדות אחרי שלמה ארצי. רציתי בגדים יפים, התאוויתי אליהם אך אלו כמעט ולא היו בשל המצב הפיננסי של אבא, החקלאי. לאימי היו בגדים יפים מבוטיקים, שהשיגה כך או אחרת, וכשלא הייתה בבית לבשתי אותם ויצאתי לרחוב. הם היו גדולים עלי, טבעתי בהם, הילדים בשכונה גיחכו וגם מלכה, אחותה, התפוצצה מצחוק כשראתה אותי מדדה בחצאית הפרחונית הסגולה-ירוקה, עם חגורה כושלת סביב המותניים. "את משוּ" אמרה. לבנות שלה היא קנתה חליפות שיא האופנה בבוטיק לילדים בנתניה, עם ציורים של דובדבנים על בד כותנה לבן, הגדולה הייתה מכוערת אבל התלבשה הכי יפה בכפר, הקטנה יפה אבל היה לה פה מטונף.
יום אחד הביאו שקית בגדים שקיבלנו כתרומה, יד שניה. הצלחתי למשות משם ג'קט לבן עם פסים דקיקים אדומים בשרוול ורוכסן בחזית. הרגשתי זוהרת בבגד הזה אפילו שלבשו אותו קודם. הרגשתי שתים עשרה קומות שווה יותר ממי שהייתי. הבן של מלכה, אבי, לא התעניין בבגדים, הוא הרכיב אותי על האופניים שלו מאחורה, השיער שלי התנופף ברוח ספטמבר, והרגשתי שכולם מסתכלים עלי.
מקסים
גמני הייתי לובשת את הבגדים של אימי
וגם את הנעליים ועושה תצוגת אופנה
הקהל היה בדרך כלל אימי ואחותי
וגם אני קיבלתי בגדים מיד שניה אבל מארצות הברית איך הייתי משתגעת על זה שיש לי בגדים
מחו"ל. פעם בגדים היו מאוד יקרים
היום אפשר למצוא הכל
אבל אז זה היה אחרת
זה היה מיוחד
תודה ריקי
כשאת נוברת בזיכרונות את מוצאת שם דברים מצוינים.
מה שדפנה כתבה
הכי מסקרן אותי מה ש(לא)כתבת במשפט השלישי – חושבת שהרבה מהמשקל של הפוסט נמצא במשפט הזה.
משם הכל יוצא
}{
יעל, שמחה שהזדהית.
דפנה ושרון, זו המטרה.
מיכל, יש מקומות שבהם הקידוח נתקל בבטון מחוסם.
כך או אחרת סקרן אותי יותר מכל.
בכל מקרה את עושה בזה שימוש מצויין בכתיבה שלך, שאהובה עלי – וזה לא משהו חדש..
"הרגשתי זוהרת בבגד הזה אפילו שלבשו אותו קודם."
אפילו ש-?
המלים האלה מקפלות בתוכן השקפת עולם המושתתת על הגדרה מרתקת של טומאה וטוהר של בגדים, דברים שלפני דורנו היו פחות אפשריים. כמו, למשל, הגדרתו של בגד כ"חדש" או "לבשו קודם" – הרי בחנות הבגדים מדדו כבר את הבגד ה"חדש", אבל משום מה זה לא נחשב כ"לבשו קודם". ה"לבשו קודם" מתאר בעלות, שייכות, ולא מגע בעור או לכלוך או כיו"ב.
תודה על הקידוח, בכל אופן – זו הפעם השלישית שאני קוראת את הפוסט,ובכל פעם יש בו פן חדש.
כידוע לך, לא מעט מוזיקה הכרתי מרשימת ההאזנה הקטנה שלך, והנה אני רואה שזו לא התחדשה כבר הרבה זמן. האם היא מנפגעי החופש הגדול?
דפנה, לאחרונה העומס שלי בלתי נסבל ומופרך לגמרי, אבל דווקא קניתי בזמן האחרון 4 דיסקים של אמנים ישראלים מזרם הרוק שוליים ורציתי לכתוב, אבל בגדול הניחוש שלך נכון. אני לא מגיעה לזה, אני עמוסה ולא פנויה, אני מקשיבה בדרכים אבל צריכה זמן כדי לצלול, אבל הייתי בהופעה של קלקסיקו והיה פנטסטי, היית?
שונרא, כתבת מעניין ולא חשבתי על זה. לפעמים אני יוצאת מחנות בגדים כשהבגד שרכשתי עלי, לא לפני שאני מוודאת שלא מדדו ומאמינה למוכרות כמעט במאה אחוז.
לפעמים יש משהו מענג באופן סוטה בידיעה שבכל זאת מדדו, אבל לא בחום הזה.
אבל בגדי יד שניה אני לא מסוגלת לקנות, משהו בנוכחות של אחרת מרתיע אותי, בגופניות שלה, בחוויות שצברה בבגד הזה.
מיכל ורונית, כשכתבתי את ה"כך או אחרת", זה דקר אותי במיליון מקומות בנפש.