"בחופש הזה משהו השתנה. אני עדיין משלם את מס השפתיים בשיחות הקיטור, אבל האמת – אני לא מרגיש אותו, את דיכאון יולי-אוגוסט. זה החופש הכי קל שהיה לי מאז הרגע באיכילוב שבו הפכתי לאבא. אני נמצא עכשיו בנקודת איזון מופלאה – שנייה אחרי הילדות, דקה לפני גיל ההתבגרות." נעם רשף, עיתונאי ובלוגר, "תקטרו אתם, אני בהפסקה.
"לפני חודש וחצי בערך ניסיתי לקחת אותן לבריכה. בדרך נתקפתי בהתקפת כאבים עזה שהסתיימה בפינוי לבית החולים באמבולנס. הבנות שלי ראו את אמא מקופלת, נאנקת, לא יכולה לנשום. לבריכה הן לא הגיעו. חודש אחר כך רציתי לעשות להן תיקון ולקחתי אותן שוב לבריכה. כשהגענו לחנייה של הבריכה שלושתן אמרו "את רואה אמא, התגברת על הכאב, כל הכבוד. את תראי שתרגישי טוב. אנחנו נעזור לך. אל תדאגי." אפשר היה להבין את מימדי הבהלה, הפחד, הטראומה מהפעם הקודמת, מהדברים שלהן. ואני חשבתי לעצמי כמה הן מסכנות שהיו צריכות לעבור את זה. זה שבר לי את הלב. אני רק רוצה להיות זמינה להן, להכיל, לעשות איתן כיף בחופש הגדול". גילי דר, מלווה נשים ללידה, מדריכת סדנאות להורים.
" הבית נשאר מלוכלך ומבולגן. סלי הכביסה המשיכו לעלות על גדותיהם עד שהוא טיפל בהם. בישלתי אחת לכמה ימים ורוב הזמן אכלנו בחוץ. ומקץ כמה חודשים גיליתי שלא, אין לי יותר סבלנות, אולי אולי אולי אפילו פחות. והחלום שהגשמתי – הוא בכלל לא שלי. לא רוצה בו עוד". שרון ברנטע לוסקי, בעבר מנהלת פרוייקטים בהיי-טק, במסלול חזרה לעבודה.
מה את מנסה לומר בהבאת הקטעים האלו.
לא מבינה את הקשר בינהם, ואת הכותרת.
האם זהו טיזר למשוך אל האתר, או שמא יש פה אמירה עצמאית?
באמת לא הבנתי.
של ציטוטים שמצאו חן בעיני מהפוסטים האחרונים באתר, שחשבתי שהם מעניינים ויכולים לייצר עניין.