סקרלט ג'והנסון מהרצליה פיתוח
מנדנדת את זבת החוטם הפרטית שלה
בפארק פריזלנד
שמגלשותיו פלסטיק אדום בוהק
בסופן חבטה
ועורה הבלונדי מסנן אותן
ואותי.
היא מפליאה חרישית רכּוּת במנוזלת שלה
והביוגרפיה שלי קדה אפיים ארצה.
הייתי רוצה שתחתום לי על קרוסלה
שתחטוף אותי לפלנטה שלה
שם יחנכוני הליכה על מדרכות לוהטות
בלי ציפורניים.
את החבטה שבאה בסוף המגלשה,
את קידת הביוגרפיה והחתימה על קרוסלה.
דמויות כאלה מפחידות גם אותי.
זה מה שיש לי להגיד אחרי השיר היפה
אבל במציאות כל האמהות בטח מבקשות את חברתה.
כל שורה כאן היא חץ שלוח. שיר מכוונן היטב, גם ברגש וגם בכתיבה של כל שורה. מעולה
יתכן מאוד שאת רואה בו שלט אין כניסה, במקום שבהחלט יש
אצל רוני הייתי עם מה שאת כתבת כתגובה וכאן אני עם מה שרוני כתבה כתגובה, זה חזק, וכל שורה כמו חץ שלוח ומכוונן, בדיוק
מעבר ליופי השירה, ודיוק הרגש אני חושבת שאולי, אולי דפנה צודקת והביוגרפיה שלך עצמה, מסננת אותך…:)
תפיסה מדויקת במינימום מילים של אישה שעכשיו אני ממש יכולה לגעת בה.
תודה על פתיחת הבוקר הזה.
חשבתי קודם שזה לא מספיק ברור ששם הפארק הוא
freezland
וזה מאוד שעשע אותי בגלל ההקשר הקולנועי.
אני עם דפנה ואשא.
עקרונית.. 🙂
נפלא!
או לתת לך שתעבירי לה?
וידוי מביך, בהיתי בה בלי בושה, והיא אפילו הרימה גבה. היא הייתה כזו… כמו שתיארתי.
האֲצִילוּת מחייבת. בטח זה רגע מיוחד לפגוש מישהי כזו ולהִסְתּוֹפֵף ולו לרגע תחת ההילה שלה.
אז עם שם אחר אני מתה על השיר
מדויק, רגיש. קראתי כמה פעמים. שיר נפלא. תודה. מעורר הזדהות וכאב
כי היא מין יצורה-ויטרינה כזו, כאילו להסתכל ולא לגעת.
שיר מצוין.
על התגובות החמות, בהחלט עושה לי טוב.
בס"ד
לריקי,
ניזכרתי בסרט _העולם שבפנים
שראיתי פעם וגם שם סקרלט ג'ונסון היתה קרירה ומושלמת
והחברה שלה היתה שונה אבל היא היתה המוכשרת והפיקחית האמיתית
אז גם את ראית את סקרלט שלך ואת כמו החברה שלה
שמיסתכלת מהצד ברגישות
ורואים את זה בשירים שא ת כותבת
:-)))
נשיקות
שירן
אני לא זוכרת סרט כזה, שירן, אבל אבדוק. אין לי ספק שאם הייתה לגברת חברה בחייה, בכל שלב שהוא, החברה הרגישה משונה ואפילו מחוק.
אנחנו מכירות?