פוסט חשוב פרסם היום ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומייסד כמה מהאתרים הטובים ברשת, "למה מדיה חברתית היא כמו כת". ובאמת כמה מההתרחשויות במדיה הזו בימים האחרונים, בעיקר בטוויטר, גרמו לי להרהר בעצמי, והמאמר של גיא גרימלנד,  על בסיס פוסט קודם של אוריאל אוחיון שמנסה לנתח למה טוויטר נכשל בישראל, הוסיף מחשבות מרובדות.

הרי לכם אירוניה, המושג מדיה חברתית ניתק כמו לווין בחלל ממשמעותה המילולית של המילה חברה. אם מתבוננים בפייסבוק ובטוויטר, הזירות העיקריות, אין כמעט סימנים לפעילות חברתית במובן המקורי שלהן, מלבד כמה קבוצות ספורדיות וחסרות תועלת. בארצות הברית המדיה הזו הביאה לשינוי מנהיגות, בצרפת משתמשים ברשת חברתית על מנת לחזק את הערכים הקהילתיים שכונתיים, אבל כאן ממתגים, מקמפיינים, משווקים. אין לי דבר נגד שיווק הוגן, אבל אם זו חזות הכל, ואם גם אנשים נבונים, מודעים ויוצרים משתמשים בזירות האלו אך ורק כדי להאדיר את עצמם, מבלי להשתמש בהן להעצמת הקהילה, משהו כאן משובש.
כרגע, גם סלבז כמו גיא פינס בטוקר, לא ידחפו את אב טיפוס פלוני ואלמונית ממודיעין/פתח תקווה/ראשון לטוויטר, הם לא מבינים למה זה מעניין, הם מסתפקים במדור הרכילות, והגיקים לא מעניינים אותם. יש לנו עשרות יועצי מדיה חברתית, אבל איש כמעט לא מדבר על איך לקשור קהילות טבעיות, אופלייניות למדיום הזה, באופן שהוא יעשיר וישפיע על חייהם באמת, יתן להם מידע שוטף, לא ממדורי הכלכלה של דה מרקר, אלא מהדברים הכי חיוניים לחייהם. אגד, למשל. יוצאת דופן היא פעילות מבורכת שנקשרה בתקופת הבחירות המוניציפאליות עם דב חנין, ויוזמות נוספות שעושה שוקי גלילי בשימוש במדיה הזו. זה לא מספיק, הוא עצמו טוען שזה לא מביא מספיק תהודה. למה? אולי הנושא החברתי לא מספיק סקסי בעיניהם, חובבי הלייף סטייל והגאדג'טס. אבל כך הם ישארו נישה קטנה, ומנעו מהמדיה החברתית להתפתח למקומות מרתקים מבחינה פוליטית וחברתית כמו בארצות אחרות.
אנשי השיווק במרדף נואש אחרי הלירה מתחת לפנס במדיה החברתית, ואני טוענת שצריך לעבוד הפוך, קודם תבדקו מה יביא לשם את המסות ואיזה מניע רגשי/פרקטי יהיה להם להתחבר לשם, אחר כך זה יבוא לבד.

7 תגובות

  1. אז את מתכוונת בעצם למדיה החברתית בישראל?
    הכותרת שנתת לפוסט מעט דרמטית, כאילו מישהו עושה את זה בכוונה ובמודע.
    בדיוק כמו שכתבתי אצלי היום, אפשר לנסות לעשות היום כמו שעשו בצרפת ובארה"ב – אבל תרבותית אנחנו עדיין לא שם.
    למה? כמו שכתבתי, לא יודעת. אבל אני לא חושבת שאפשר לטעון שהישראלים יושבים ומחכים שיתייחסו אליהם. אני חושבת שמרבית הישראלים לא "נמצאים שם" עדיין.

  2. אני חושש שנקודת המוצא של הדיון נשארה: איך אנחנו מביאים "אותם" לשם בשביל לעשות מזה תועלת לעצמנו. לפרסם, לשווק, ליצור טראפיק, לקחת.

    אם מדיה חברתית תהיה עיסוק בשיווק (תחת שם אחר) – אז למי באמת אכפת. שלא תהיה שום מדיה ושום חברתית.

  3. ברור שבישראל שרית. אני לא יודעת לגבי מישהו עושה בכוונה, אני חושבת שהביטוי העיקרי במדיה המרתקת הזו כרגע הוא סביב הרכילות הטכנולוגית והגאדג'טס, הדיבור על המדיה עצמה כמו שכתב ירדן, ואין שום נסיון נועז לקחת אותה למקום המוני שבאמת מועיל לחברה במובן המקורי של המילה, ויש מה לעשות. בוודאי שלא יושבים ומחכים שיתייחסו, את יודעת, אומרים שאמנות טובה היא לגלות צורך שעוד לא יודעים שהוא קיים.
    ישי, חבל מאוד שככה אתה רואה את זה. אני דיברתי פה מנהמת ליבי על קידום אוכלוסיות חלשות יותר באמצעות המדיה הזו, ואז גם כפועל יוצא אנשי הכסף יוכלו לעשות בה את העסקים שלהם, אבל זו לא המטרה העיקרית, הרי עקצתי את הברנז'ה הזו על שאננותה.

  4. אני לא חושב שנחלנו כשלון בטוויטרספר. אנחנו פשוט בדיליי של שנתיים וזה עניין של זמן עד שהמסה תחגוג בביצה הישראלית שלנו.

  5. ריקי,

    אני חושש שאף אחד לא באמת רוצה להביא את ההמונים לשום מקום.
    החברה המקיפה אותי במדיה הנ"ל (שאני מרגיש די מחובר אליה) מנותקת במידה רבה משאר החברה ובכלל לא מעוניינת בלחלוק רעיונות ודעות עם משהו אחר. ההפך הוא הנכון.
    אין לכך קשר בהכרח למדיה עצמה. זה כמו לדון על "התקשורת" מהציבור. מי בכלל רוצה לשמוע מה יש לציבור לומר.

  6. אבל מה שאת אומרת זה שבעינייך חברות המדיה השונות צריכות לפעול (פרו בונו) עבור שכבות חלשות?
    זו דרישה שמעלים לפעמים מהתקשורת. זה הוגן לדרוש את זה מחברות מדיה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *