לאחר התלבטות קשה, ובתחושה לא שלמה החלטתי להוריד את הפוסט האחרון שעסק בעלבון שלי ממשוררת וסופרת  אחת שנהגה בי באופן מפתיע לרעה.

אני לא בטוחה שזו החלטה נכונה, יש משהו נקלה, פחדני, ולא אינטרנטי בהסרת פוסט. בעולם המקצועי שלי זה מעשה שגוי מקצועית, אבל יש שיקולים נוספים. אני חפצה למנוע מצב של בומרנג, של התלהמות, ושל דמוניזציה לאותה אשה, שבסך הכל נכשלה ברגישותה, נימוסיה, אבל בסופו של דבר, הביאה לחיי כמה מהיצירות היפות על מדף הספרים שלי, וכך אשתדל להמשיך לראותה.

אני לא מחפשת כאן מחמאות, טפיחה על שכם, או ציונים לאצילותי, כפי שראיתם בעבר, אינני אצילה במאת האחוזים כשזה מגיע לציפור הנפש.

27 תגובות

  1. הפוסט האחרון שלך על אותה יוצרת הפריע לי מאוד ונראה לי לא במקום ולא הגון, אני מודה לך שהורדת אותו. למרות הקושי האישי..

  2. וגם הדיון שהתפתח בעקבותיו היה חשוב. לא חושב שעשית לה עוול או חשפת איזה פרט מזהה עליה (העובדה שיש אנשים שמכירים אותך והסיקו מי היא לא רלוונטית בעיניי).

  3. אם היית משנה את שם הפוסט ההוא זהותה הייתה נשארת עלומה///j

  4. חבל שאנשים מתעסקים ישר ברכילות, כמו שישראלים מאיטים כדי לראות תאונה, במקום להתעסק בסוגייה העקרונית יותר ולא האישית פרסונלית, סוגייה של האמן המבריק כלעיתים חרא בן אדם, לו ריד סטייל, יש כאלו ויש כאלו

  5. טוב עשית שהורדת. העליהום מתחת לפוסט שלך הוכיח ומוכיח שלא רק את חוטאת, יש רבים ולא טובים כמו התגובה של שרון רז למשל.

  6. רק שאני מאמינה שיש צורך להימנע מלהעביר עניינים אישיים על גבי הבלוג כלוּחַ מוֹדָעוֹת להעברת מסרים. הגורם לו להפוך להתקהלות המונית מתוך מְצִיצָנוּת לראות קרב חתולות. במקום שישמש כבָּמָה של יצירה שאולי אפשר היה להעביר בה נושאים ברומו של עולם, בלי שתהייה בהם נגיע לאף אחד הקשור לכותב באופן אישי.

  7. בלוג דוקא לא מוכרח להיות במה ליצירה, אלא במהותו הוא מקום ביטוי אישי

  8. אני מסכימה שהפוסט חשוב, ללא הרמזים העבים במי מדובר. אני לא חושבת שיש אדם אחד בעולם שהוא תמיד נחמד או תמיד רע לאחרים. אם מישהו חווה חיים שגרמו לו להיות חמצמץ לאורך שנים, אז רחמיי עליו אבל מצד שני אולי דווקא בגלל החיים הקשים שלו- אנחנו זכינו ליצירות מבורכות.

  9. הוא היה פוסט מדויק ויפה, והפגיעה היתה אמיתית וכואבת, אבל חלק מההתייחסויות אליו היו על סף הלא חוקי וממילא עדיף בחיים בסופו של דבר להיות בצד הסלחני.

  10. מה היה פרובוקטיבי כל כך?
    לא ראיתי שום דבר מתלהם או מביך בפוסט, וגם התגובות היו די שפויות.
    בסך הכל כתבת על משהו שקרה. יצא מזה פוסט בסדר גמור, שלא נראה כאילו נכתב מתוך סערת רגשות, ושלדעתי לא היתה שום סיבה להוריד אותו.
    אם אותה משוררת-סופרת היתה מגיעה לכאן וקוראת, לא היתה לה שום עילה להתעצבן עלייך (שנית).
    אולי לכל היותר היית מורידה את הרמזים הדי ברורים בנוגע לזהותה. אבל חוץ מזה מדובר בפוסט שחבל להוריד.

  11. אחת מהצפון- את צודקת, כן, גם אלו שידועים כמתנהגים רע לא בהכרח עושים את זה כך כל הזמן
    לו ריד הוא פשוט דוגמא לאמן ידוע וטוב וחשוב שלא סובל עיתונאים ואת רוב האנשים… וגם מי שעבד איתו כנראה שלא תמיד שבע נחת (קייל למשל…) אבל אין ספק שבטח לכמה אנשים הוא נראה הכי מקסים בעולם (לאישתו לורי אנדרסון למשל) ובכל מקרה, זה לא יגרע מכך שהוא נושא אחריו שק גדול של יצירות אמנות גדולות ומשפיעות

  12. את כותבת "יש משהו נקלה, פחדני ולא אינטרנטי בהסרת פוסט".
    משפט חמור סבר, מניפסטי.
    מעבר לרצון לתת ביטוי ,אפשר להתייחס אל כל זה כתהליך מרתק של הפניית מבט אל אופנים של תקשורת שמתקיימת בו זמנית בהמון מישורים בתוך מדיום מורכב וחיפוש אחר העיבוד של משא פנימי בלי לאבד את חריפותו ובו זמנית להטעין אותו ביופי ומשמעות ולהישאר בת אדם.
    אני מניחה שלאדם שהכתיבה היא מהותו יש היבט קיומי של ממש בגילוף הגֶלֶם, בהצגתו.
    אל תוותרי על זה , על כתיבת רעיונות שחשוב לך למסור. אולי זה נאיבי אבל אני מקווה שתוכלי למצוא את הדרך לעשות גם וגם.

  13. הפוסט הקודם.

    כל החוויה יצאה בעיני מרתקת. ההכללה הראשונית מתכונה מסויימת בדמות לגבי כלל אופיה. ההתבדות והעלבון. ההסתכלות המחודשת. ההחלטה לפרסם פוסט. ההחלטה להוריד אותו.

    ומעבר לכל, הרצון שלך, כעת, להפריד בין האדם ליצירה שלו. להמשיך להינות ממנה למרות העלבון.
    התהליך הזה – יש בתוכו הרבה ואני מוצאת שהוא מרתק.

    בהסתכלות מרוחקת ומבחוץ, פרסום או אי פרסום הפוסט פחות רלוונטי בעיני, אבל אם כבר, לסיום 'נכון', אני מצטרפת למה שכתבה כנרת כאן בתגובות. בפה מלא. עדיף להיות סלחן.

  14. אני הרגשתי לא נעים מול הפוסט האחרון, ולא טרחתי לקרוא את הדיון שאחריו מפני שהוא לא נכתב כדי להעלות דיון. הוא נכתב מתוך עלבון אישי ואכזבה גדולה שלך, ואת היא כנראה זו שלא הצליחה להפריד בין האישי והמקצועי. אמא שלי פעם אמרה לי שעלבון הוא תמיד בחירה. את כנראה בחרת להיעלב, ורצת לספר לכולם כדי שידעו כמה היא לא נחמדה וינחמו אותך. אולי גם יחזירו לך את הבטחון שנפגע.
    אין שום דבר נקלה בלהוריד פוסט. שלא כדברים שנאמרים, אותם אי אפשר לקחת חזרה (אולי גם היא שקלה את ההתבטאות שלה מולך, אולי היה לה יום רע, אולי אולי אולי), את המילה הכתובה, לפחות זו שכאן, אפשר לשנות. אין לי ספק שאילו הפורמט היה מחייב יותר, נאמר טור בעיתון מודפס, היית חושבת יותר מפעמיים לפרסם את הטור הקודם, שהיה בו, כמו שאומר בעלי הבודהיסטי, "דיבור לא נכון".

  15. רונית, תמסרי לאמא שלך שהמשפט "עלבון הוא בחירה" מעליב כמעט כמו … העלבון המקורי.
    ככה זה. אנחנו תמיד מפוכחים ורציונליים כשמדובר בעלבונם של אחרים – קל לנו לשאת את סבלם.
    טוב שהפוסט המקורי ירד בגלל שצבעו הצהוב החזק ("מישהו שלא אספר לכם מיהי – קריצה – עשתה לי משהו שלא אספר לכם מהו") דווקא הקשה על דיון רציני . ולא להיפך .

  16. הוא אתר אישי שבו אנשים כותבים על מה שבא להם, כולל על עלבונות והדיבור היה מאוד נכון, כי הוא היה מאוד אמיתי. הסיכוי שאותה סופרת תקרא את הפוסט או שתחשוב להגיב אליו הוא אפסי (ואם אז היא הייתה מבקשת אפשר היה להוריד אותו).

  17. "יש משהו נקלה, פחדני ולא אינטרנטי בהסרת פוסט".
    זה לא מדיום מקודש וגם לא מדובר בחבלה בנכס היסטורי או בהשמדת ראיות.
    המדיום מציע אפשרות תיקון, מעולה! למה לדחות אותה?

  18. דווקא משום שאנשים כבר נחשפו לזה, ומשום קלות השכתוב וההסרה, צריך לעמוד מאחורי מה שאת כותבת. אחרת את עושה שימוש טכני מניפולטיבי לטובתך. במידה מסוימת אני גם משאירה טוקבקים פוגעניים אם הם לא מוציאי דיבה, כי כנראה מספיק חשוב להם להוציא את המררה כאן, אבל זה נושא אחר.

  19. לצערי, ולכן לא אוכל להתייחס לתוכנו.
    אך כמו שכתבה כאן מיכל, התהליך עצמו הוא החלק המרתק בסיפור.

    מה שחשוב בעיני היא הרגשתך האישית עם מה שקרה. אם הרגשת שנכון בשבילך להוריד את הפוסט אז טוב שהורדת. חשוב שתבררי לעצמך (ואולי עשית זאת) שזה מה שאת רוצה לעשות ולא משהו שאת עושה כי זה "נכון", או "מתאים", או עונה על ציפיות של מישהו אחר ממך.

    כשאת עושה דברים שנכון בשבילך לעשות, התוצאה בסופו של דבר תעזור לך להתקדם הלאה ולא להיתקע ולחפור בסיבות שבגללן עשית או לא עשית מהסיבות הלא-נכונות.

  20. בהחלט מעניין מה שכתבת, מיכל.
    גם אני שאלתי את עצמי אם אני עושה את זה כדי לענות על ציפיות ובסוף החלטתי שלא. תודה על כל התגובות.

  21. כל עוד מדובר בחריג, זה לא נורא. אסור עם זאת, שזאת תהיה דרך ההתמודדות עם כל מיני שדונים וכעסים שיוצאים מאיתנו. אני מאמין שבצידה לא מבוטלת, מרגע שהוצאנו פוסט לאויר העולם, אנחנו מאבדים במידה רבה את הבעלות בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *