בהרף עין נגלתה לפניי
הנערה המפרפרת שנלכדה באשה
שנותיה, שלושים ותשע, לא יכלו לה
וחרף כבלי מציאותה
צדה אותי,
את הנער הגלמוד בו השתקפה.
היא נסעה בזמן שני עשורים
להושיע אותו מדממת ההד של קולו
המלווה אותי
מאז ומעולם;
ממלבושים צרים שמגעם רופף מציאות
ומצמאון אין פשר.
כשמצאה את אוצר המילים שלי
והשיבה לי על מגש נשיותה
הושלם מסעה
שהיה הרף כ מ ו אלף ימים
והיא שבה להיות אשה רגילה.
כָּךְ חָדַלְתִּי אַהֲבָה
(הערה: השיר נערך מחדש ולכן פרסמתי אותו שוב)
כמה רבדים, ריקי. מאד אוהבת את הקצב שקצת מתעתע כמו אותו מסע בלתי מפוענח. את באמת רוצה שאחזור על עצמי כמו תקליט שבור?
את משוררת ונפלאה בכך. !!!
צמאון אין פשר. עדיין לא 39, ובכל זאת מזדהה.
אחד הטובים שלך, אם לא הטוב בהם ויש רבים כאלה. אני מחכה לספר, זה פשוט מתבקש.
שיר מקסים . מחזיר אותי כל פעם להתחלה שלו , שוב ושוב קראתי אותו ושוב.
"בהרף עין נגלתה לפניי
הנערה המפרפרת שנלכדה באשה
שנותיה, שלושים ותשע, לא יכלו לה
וחרף כבלי מציאותה
צדה אותי,"
גאוני.
ערכתי אותו מחדש כי למדתי מאנשים שהוא מטעה ולא מובן שהדובר גבר.
קראתי אותו עכשיו פעם ראשונה והוא נשמע לי כמפיה של אישה. וכשקראתי את התגובה שלך בסוף קראתי אותו שוב כמפיו של גבר.
פתאום זה נשמע לי אחרת לגמרי. בפעם הראשונה זה הדהד בתוכי יותר (כי אני אישה) אבל השיר היה לי דפוזי, מעורפל. בפעם השניה הוא נקרא לי מגובש יותר ושלם.
תשמעי, קראתי אותו עכשיו שוב. אני בטוחה שאקרא אותו עוד הרבה פעמים. שיר מקסים. שיר מקסים.
על התהליך שעברת, וכמובן מחמיא מאוד.
הנערה המפרפרת שנלכדה באשה
זה המשפט שהכי אהבתי
ובכלל את כותבת נפלא
כשחשבתי שמדברת אישה… אולי משום שאני לא יודעת איך גומרים אהבה, אפילו לא קצה של ידיעה.
השיר אובד בתוך פרטים מיותרים ודימויים מכובסים כמו מגש נשיותה והמפרפרת שנלכדה
המוסיקליות נקטעת כמו באי אמירת אמת
וחבל.