הערב בדרך לסופרמרקט, נצרב בי כאב של אדם אחר שלא הכרתי, רגע לפני שהתכוונתי לומר לו, סליחה? אתה מוכן לתת לי לנסוע?
הוא היה במשמרת, בודק מטענים בתאי מטען, בכניסה לקניון שבעת הכוכבים, איש מבוגר מאוד, שיער לבן, זקן לבן, מבט מובס.
בהתחלה שאל מה השעה, חשבתי שבטח רוצה לבדוק את המבטא שלי.כשהוסיף את התואר "מותק", עמדה לי הערה חריפה על קצה הלשון. ואז נשען פנימה על החלון של המושב שלידי ונאנח, "עוד שעה וחצי והביתה, הרגליים כואבות, הגב כואב, ואני עומד והאחרים הצעירים יושבים. ההוא יושב שם, כל היום, ואני ככה". שתקתי, מה יכולתי לומר? מה באמת יכולתי לומר? הוא המשיך ואז שאלתי, למה אינך אומר לו? והוא ענה "מה אני אגיד לו? מה זה יתן לי להגיד לו?".
והוא צודק, אם הקולגה הצעיר שלו לא רואה, הוא אינו רוצה לראות. הוא רוצה לשבת.
וכך, בחמיצות הזו של רגע שחלק איתי, איש מבוגר מאוד, מותש מאוד, שאין לו הרבה ברירה, נסעתי פנימה ל"מגה", מונח אירוני בהקשר זה. לניאונים האלימים, למבצעים של שלושה פלוס אחד, לירקות זרחניים, למסיחי ההכרה. עוד מעט עצמאות.
אוחח, מצבים כאלה הורגים אותי פשוט. אני הייתי מרימה ברקס והולכת להרים את הצעיר הזה שיושב לו שם בנחת..
אז לדאוג שיהיו כסאות לכולם.
אבל מה שכתבת זה לא מצחיק בכלל
עצוב מאוד אין ערכים לצערים האלו
כואב לראות אנשים מבוגרים עובדים קשה
במקום שיהיו בבית אבות בסביבה טובה
ושתהיה להם שארית חיים נהדרת
הם עומדים בפתח החניון בכדי שיהיה להם מה לאכול
אגב ריקי בשופרסל הם יושבים
אני הייתי הולכת להתלונן בהנהלה שם
אבל אני זה אני
הם אוהבים לסגור בכוח את תא המיטען , החלפתי כבר מאה פעם מנעול בתא המיטען.
של אותו זקן אומלל,בחוסר האונים שלו הוא פנה אליך,הזרה.לא חושבת שהוא האמין שבאמת תוכלי לעזור לו אבל היאוש והכאב עשו את שלהם והוא פתח את צרור ליבו,רק כדי לחלץ קצת מהמצוקה, ההשפלה וחוסר האונים.
אכן,לחברה נכה של עיוורים-חרשים נעשינו.כמה עצוב עצוב
אני מגיבה בבלוג שלך פעם ראשונה למרות שקוראת באדיקות.חייבת לציין בפניך שאני מחכה ממש ,לרשומות שלך.הכתיבה שלך כ"כ רגישה,נשית,נוגעת ומדוייקת. תענוג אמיתי. ץ
יש צעירים היום, כנראה לא מעט, שבאמת זקוקים לניעור פיזי כללי תודעתי ורב מערכתי
זה כאילו קהות ריגשית כזו, חוסר רגישות קיצונית, חוסר חינוך, חוסר מודעות, חוסר הבנה, חוסר התחשבות, חוסר
אני עד עכשיו תוהה מה הייתי צריכה לומר, האיש ממש ביקש אוזן. אבל נחמות מלאכותיות ומאולצות זה לא אני, זה גם שקר.
M – תודה רבה
זה בסדר, לא היית צריכה לומר כלום. לפעמים זה יותר עניין של להתבטא – מצדו – לאוזן קשבת מאשר לקבל תשובה.
כדי לא למות מכל שני צעדים בעולם. אני מחפשת עור כזה, ואם אמצא אספר לך איפה קונים…