כְּשֶׁנָּמוֹג הִתְקַלְּפוּ רְקָמוֹת חִיּוּנִיּוֹת
הָיָה עָלַי לְהַשִּׂיג תַּחְלִיפִים
בְּמִסְחָר מְפֻקְפָּק
תּוֹלְדוֹת הַמַּחְסוֹר.
וּכְמוֹ שֶׁהִתְקַיֵּם בְּמִלִּים
כָּךְ הוּא עוֹלֶה בְּאוֹב
מֵבִין דַּפֵּי סֵפֶר יְלָדִים
מִתַּמְלִילֵי הַיוְמוֹמִיִּים.
בְּהֶעָרַת זָר בָּרְחוֹבוֹת
בְּתוֹר לְרוֹפֵא עוֹר וְעַצְמוֹת
צָף מִמַּחְסְנֵי הָאָבְדָּנִיִּים
בְּאֹסֶף הַהֲבָרוֹת הַמַּרְכִּיבוֹת
אֶת אוֹצַר הַמִּלִּים
שֶׁהָיוּ אַהֲבָה
אני אף פעם לא אהבתי את המילה זר
אבל אהבתי את המשפט שכתבת
התקלפו רקמות חיוניות
כשמישהו נמוג, אני מוצאת את עצמי נלחמת נואשות בחוסר היכולת של הגוף לשחזר את הריח.
דווקא. לא רגישה במיוחד לזה.
יעל, דווקא מילה יפה, במקומה בהתחלה נכתב
מקרית.
תודה
למה אנשים חסרי כשרון מתעקשים לכתוב שירים?
בדיוק כמו שאתה יכול לכתוב טוקבק מרושע, זה מה שאתה יכול.
אהבתי שברשימת קריאה שלך יש רק נשים שכותבות בכל מיני סגנונות. כולן טובות ולא מתנחמדות
אחד מהיותר עצובים בשירים שלך.
אני שומעת כרגע את milk and honey
של ג'קסון סי. פרנק, אחד השירים הנוגים ואני חייבת להסכים עם הטוקבק שלפני-
את מתארת מצוין את זכרון ההיעדר שעולה ומכאיב מכל דבר, באמת עצוב.
.לא מכירה את ג'קסון סי פרנק
פולקיסט-בלוזיסט נפלא מתקופתו של ניק דרייק.
זה פשוט היה שיר עצוב שסיפק לי רקע לשיר שלך…
הרשת מלאה בטוקבקיסטים רשעים,
תודה ריקי
שחם U