הַשִּׁירָה תִּבְלֹם אֶת הַלַּהַב
הַמִּילִים יִהְיוּ שֶׁכַּפְצִים
דִּמּוּיִים יַעַטְפוּ מַאֲכֶלֶת
בִּשְׂמִיכַת נוֹצוֹת
הֶחָרוּז הַנְּקֵבִי יִנְקֹב מְחִיר
שֶׁאֵין לַעֲמֹד בּוֹ
קרוא וכתוב
קרוא וכתוב
הַשִּׁירָה תִּבְלֹם אֶת הַלַּהַב
הַמִּילִים יִהְיוּ שֶׁכַּפְצִים
דִּמּוּיִים יַעַטְפוּ מַאֲכֶלֶת
בִּשְׂמִיכַת נוֹצוֹת
הֶחָרוּז הַנְּקֵבִי יִנְקֹב מְחִיר
שֶׁאֵין לַעֲמֹד בּוֹ
אני כבר יודעת שאנחנו מגוננות על השירה ולא להיפך. ויונה אמרה משפט שהוא נכון ותואם לזה "הטירוף שמר על תמימותי" וזו התכונה שמיפה את כוחנו ומניחה לנו להמשיך ולכתוב
מאוד יפה המשפט שהבאת של יונה, ואת טענתך אני לוקחת כהוויתה, את יודעת הרבה יותר.
אני חוזרת על דרישתי: ספר שירה ובדחיפות. העם מבקש.
כמו בתיה בהחלט הגיע הזמן
יאלללה לעבודה
:))))
(שהשירה תבלום את הלהב וכו')
סוג של וריאציה נשית על וכיתתו חרבותם לעיתים.
ואני אוהבת את זה. מאוד.
שולמית טוענת שאני תמימה, אולי נוח לי להאמין בזה. לעתים היא מעדנת את השיסוף.