הברנז'ה האינטרנטית הביעה אמון גורף באיגוד האינטרנט הישראלי כשהתייצבה בהמוניה ביום הראשון של כנס החיים ב-NET2009, שימשך גם מחר.בימי מיתון נוראים אלו, זו הייתה אפשרות פז למינגלינג, גם אם רובו כלל קיטורים על המצב .
אבל היה גם תוכן. בפאנל "מודלים עסקיים באינטרנט" (בלי סימן שאלה) שהנחה מייקל אייזנברג מבנצ'מרק קפיטל, דיברו ארבעה: שגיא חמץ מ"בלינק", יוסי תגורי מ"נוקונומי", אייל הרצוג מ"מטה קפה", ואייל מגן מGigya. כמה דקות לפני הפאנל שאלתי את ניב ליליאן מYNET, איך זה יכול להיות שאין בכנס אף פאנל/הרצאה על סושיאל מדיה, האם זה אומר שאין בה עניין, והוא השיב שגם הוא שם לב לזה.ככה זה עם טרנדים?
אבל בפאנל הזה נגעו במדיה החברתית באספקטים שונים, בעיקר בצורך למצוא לה, מיידית, מודל כלכלי מוכיח. אייל הרצוג ממטה קפה, שהציג את החברה כ"אתר השני הגדול באינטרנט לסרטוני וידיאו", אמר שהירידה הצפויה של 30-40% בנפח הפרסום בטלוויזיה האמריקאית תועיל לאון ליין וידיאו, כי הכסף יבוא לשם. באותה נשימה הודה שהם עדיין מחפשים את נוסחת הקסם לעשות מזה כסף, וסיפר על כמה מודלים; לאחרונה הכניסו לסרטונים בקמפיין של "טוויקס" תמונה של המוצר במקום כפתור הPAUSE. יש גם יותר טריילרים באתר, וסרטונים שמציגים כולם פרסומות.
הרצוג, שעושה מוצר מאוד מעניין בGIGYA, וסיפר ש80% מהאמריקאים הגולשים חשופים לוידג'טים שמפיצה החברה, הלך יותר רחוק: התוכן הוא הפרסומת, אמר, ולא הפרסומת היא הפרסומת. הוא נתן דוגמה של וידג'ט שיווקי של ליוויס, במקום להכניס פרסומת על מוצר בצד, הוידג'ט הציע מכירה של ג'ינס במהדורה מוגבלת שהפכה סולד אאוט תוך דקות. כל הנוכחים הסכימו שתוכן שיווקי יהיה המלך ב2009 והלאה. חדשות טובות? תלוי בעיני מי, העיתונאית שהגיעה איתי, דבורית שרגל, היא בלוגרית העל וולווט אנדרגראונד, בטח תתייחס לזה בפחות שמחה, במיוחד כשהתפתח דיון ערני בשאלה האם עיתונות הפרינט תשרוד את השנים הקרובות, כאן ושם. אני אגב הצבעתי שלדעתי אקרא עיתון גם בעוד שנה ועוד חמש.צודק חמץ שאמר שעיתון הוא חוויה מסוג אחר, במיוחד מגזין, אבל אני באמת לא מהסוג שצורך את החדשות שלו העיקריות בטוויטר, כך שאין לדעת.
עדכון: סקירה של נועה פרג מגלובס
דבורית שרגל?
הבלוגרית הארסית?
חבל שהלכת איתה. היא מסמלת את השלילי שבאינטרנט. את העבר.
העתיד הוא בהתנהלות חיובית של העברת מידע ולא באגו מאנייה של בלוגר מתבגר ונוטף רעל כמו דורית שרגל הנ"ל.
למה בללכלך בלי שמות? דבורית היא חברה. היא לא ארסית, היא ביקורתית. יש הבדל עצום, הביקורת של עניינית ולא אישית.
תהיה ענייני גם, במה היא ארסית בדיוק?
הביקורת הולכת ונעלמת?
שלום, כאן הבלוגרית הארסית, האגו מאנייקית המתבגרת נוטפת הרעל.
רק רציתי לציין שאני כבר לא עיתונאית יותר, וגם לא רוצה להיות, תודה.
וחבל שלא ראיתי את ניב, רציתי להגיד לו שלום.
אל תלכי איתי יותר, אחרת לא יאהבו גם אותך.
טוויסטר צדקה לגבייך, כשכתבה שאת לא עובדת עליה ואת בתוכך רכה כעוגיה.
2. את משוריינת לי לכנסים עד שנהיה בבית אבות.
הבעיה עם תוכן שיווקי היא שמדובר כמעט תמיד בקמפיינים נקודתיים, ולכן אי אפשר לבנות עליהם תזרים הכנסות קבוע.