זֶה כַּמָּה יָמִים שֶׁהַבֹּקֶר סְחַרְחַר
הַתּוֹדָעָה מִתְעוֹרֶרֶת לִמְצִיאוּת מְעֻרְבֶּלֶת
וּבַיְּקִיצָה מִסְתַּחְרֵר הָעוֹלָם סְבִיבִי וְדַרְכִּי
בַּקָּרוּסֶלָה שֶׁל אימָּהּ.
מָתַי בִּכְלָל הָיָה לִי שִׁוּוּי מִשְׁקָל?
אַבְחָנָה:
הַחוּשִׁים מְסָרְבִים לִקְלֹט אֶת הָעוֹלָם
שֶׁאַתָּה חָסֵר בּוֹ
זו את שמסתחררת סביב עצמך.
לא כל כך בקלות מוותרים על הגרעין הפנימי.
(ושלא תפחידי אותי שוב ככה!)
נו כבר ריקי…. כל דקה שאת לא משתלטת על עצמך, אוספת עוד כמה שירים ומשחררת לעולם ספר שירה, היא ביזבוז והחמצה ליודעי ואוהבי קריאה באשר הם
פה טמון כוחך.
הגעתי לאבחנה דומה ואף כתבתי לך על כך. תרגישי טוב.
אני קוראת לזה לא יודעת מה הולך עם עצמי
אין שליטה
הכל לא ברור
רוצה שהכל יעצר כבר
אהבתי ריקי
הַתּוֹדָעָה מִתְעוֹרֶרֶת לִמְצִיאוּת מְעֻרְבֶּלֶת
איזה משפט יפה.
.הידעתם?
לסחרחורות יש מוזיקה
אם להיות ארצי, אז בדרך כלל הדברים באים מהאוזניים. לא מהלב.
אבל זה נכון בדרך כלל