איך תדעו שהכסף, הזמן והמשאבים שאתם משקיעים בפעילות ברשת חברתית נמצאים בידיים הנכונות? מאמר מצויין פרסם היום ירדן לוינסקי, מה"קולקטיב" על הפסיכולוגיה של הצלחה ברשתות חברתיות ובו הוא נוגע בחלק מהגורמים שמניעים פעילות אפקטיבית כזו.
אני מסכימה עם כל הטיעונים והמסקנות, במיוחד עם הפותח, "מרבית האנשים מתקשים לתפוס את הערכים והתמורה שאנחנו יכולים לקבל מהרשתות החברתיות והמקצועיות שלנו", ורוצה לקחת את זה לכיוון הפוליטי-ארגוני-עסקי.
כותב לוינסקי שלא מעט פועלים ברשת החברתית לתקופת זמן מוגבלת ולמטרה ספציפית. לאחרונה רואים הרבה אישים פוליטים פעילים ברשתות חברתיות, על מנת לקדם את מפלגתם לקראת הבחירות. הגולשים מתייחסים לכך בחשדנות ואף בציניות לעתים, מסיבות מובנות. הם חושבים שהקשר אינו קשר, החברות אינה חברות, היא אופורטוניזם פוליטי מהמדיה הישנה.
מפלגה או מועמד למפלגה שקונים את שירותיהם של אלו העוסקים בתחום שלי, ניהול נוכחות וכתיבת תכנים ברשתות חברתיות, ועושים זאת לזמן מוגבל, תוך מעורבות אישית מינימלית, יגלו כי הגולשים ישיבו להם באותה מטבע מנוכרת. אם הם יגישו את הפוסטים שלהם בצורת נאום, כתוב כהודעה לציבור, אם לא יחשפו בו שום פן אישי, ואם הם יתנדפו מיד אחרי הבחירות מהבלוג ושאר אמצעי ההפצה שלהם, בסיבוב הבא שבו יצטרכו להפיץ את תעמולתם, הקהל יזכור זאת ויהיה חשדן יותר, תמיד יש בסביבה Google. אני לא לגמרי אובייקטיבית, אבל ח"כ מיכאל איתן שאיתו עבדתי עד הפריימריז לליכוד, מקפיד להמשיך לעדכן את הקוראים שלו ב"דה מרקר קפה", ולענות לגולשים. גם ניצן הורוביץ עושה רושם של אדם שמבין את המדיה הזו, עונה לגולשים, מעדכן, ועונה גם למבקריו בזירה.
גם יחסי הגומלין שעליהם מדבר לוינסקי במאמר חשובים מאוד לניהול המותג בזירה החברתית. כן, אין צורך שאישיות פוליטית שמתייחסת לחברי כנסת ערבים באופן גזעני, תענה לפוסטים של מגיביו העוסקים בנושאים רומנטים, אבל חשוב לפדבק את המשתתפים הקבועים התורמים לדיון, לתת להם הרגשה שההתעניינות הדדית, למרות הזמן הנדרש מהפעילות הזו.
בראש ובראשונה יש להתייחס למגיבים האלו, הקבועים וגם הזמניים כקהילה. על מנהל הפעילות/המותג לזהות את מובילי הדעה שבכוחם להסיט את הדיון למקומות חיובים ושליליים, ולנהל איתם דיאלוג גלוי וסמוי, כדי להשפיע עליהם לראות את הדברים מנקודת מבטו, ולחזק את עמדתו במקרה של קונפליקט. הם גם אלו שיפנו את תשומת ליבו להתרחשויות שהוא לא תמיד יהיה מודע אליהם, וגם לצרכים של הקהל שלו שעדיין לא חשב עליהם, קבוצת מיקוד אידיאלית. יש שיראו זאת כמניפולציה, אבל בעיניים פחות ציניות, מדובר במיומנות ניהול דינמיקה חברתית שהועתקה לכלי הרשת.
גלוי או סמוי?
התכתבות אימייל שהייתה לי היום עם אדם מתחום יחסי הציבור השאירה אותי מוטרדת. אני טענתי באופן כנראה נחרץ מידי, שניהול מסרים באופן סמוי תחת זהות בדויה ברשתות חברתיות ופורומים היא בדרך כלל בומרנג. הוא השיב לי ביובש שאני לא יודעת על מה אני מדברת. כאן נעוץ הפער בין מי שניהלה עד עכשיו פלטפורמות כאלו של שיחה, למי שמעביר בהם את מסריו, כנראה. מההסתכלות שלי בזירת הפורומים של YNET, בדה מרקר קפה, וברשת החברתית SHOX, גולשים מזהים מהר את הזיוף, ואת המניע, והזיהוי יוצר אנטגוניזם כלפי המותג. אני מודעת לכך שיש קמפיינים שלמים שמבוססים על הדרך הזו, ואין לי דרך לדעת מה התוצאות דה פקטו שלהם, האם המותג/אישיות פוליטית/חברה זכו בכך לממש את היעדים אליהם כיוונו? כמה אנשים לא יחשדו שגברת חדשה שהגיעה לרשת החברתית ומהללת ללא הרף אישיות פוליטית מסוימת או יוגורט היא שליח מטעמו? ומה הם יחשבו על דרך פתלתלה כזו לדבר איתם?
אני מסכים עם כל מילה. הסוציולוגיה של קהילות וירטואליות לא שונה עקרונית מהסוציולוגיה של קהילות אחרות.
ריקי, כתבה חשובה. אני לא בטוחה עד כמה הגולשים יודעים לזהות את הכותבים שהם ברשת לזמן קצר ולמטרה מסויימת. כיום הטכניקות מאפשרות להסתיר דברים שכאלו.
לגבי התגובות עם שם אנונימי לעומת גלוי – זו שאלת השאלות. אני בעד גם לאפשר תגובות אנונימיות בתנאי שיש אפשרות וזמן לבדוק את התגובות. יש לי תחושה שמרגישים כך את הדופק יותר – כמובן עם כל הדברים הרעים שלעיתים מתלווים לכך. כמובן שאם מדובר באתר מאוד פופולרי עם כניסות ותגובות רבות הדבר יהיה קשה יותר.
אני חושב שהצלחה אמיתית בסביבה חברתית היא יצירת קשר אשר יכול להניע לפעולה. לכן ביקור חד פעמי, שימוש באנונימיות או כניסה רק למטרה מסויימת חותרים תחת יצירת הקשר הרגשי וגורמים במוקדם או במאוחר לכשלון
לגבי התגובות "מטעם" גופים מסחריים שונים: הגולש הממוצע מזהה מיד את התגובות הסטנדרטיות שנועדו לקדם מוצר, חברה או שירות. למרות זאת יש להן ערך כלשהו, כל הזכרת מותג חשובה בדרך מבחינה פרסומית.
לדעתי, יש הרבה מאוד תגובות מתוחכמות אשר קשה לזהות שהן פירסומיות. יש להן ערך פרסומי גבוה יותר, אבל גם קושי אוביקטיבי בניסוחן.
עדיין לא נתקלתי באיזו התארגנות מסודרת של מפלגה או של פוליטיקאי שהבינו את המשמעות המיוחדת של האינטרנט כערוץ תקשורת. בשונה משאר המדיום הקיימים, האינטרנט הוא ערוץ שצריך לתפעל 24/7, לדבר בשפה שונה וכו'.
ניצן הורוביץ למשל לא באמת כותב את הבלוג שלו. זה הצוות של מרצ שכותב ומאשר איתו את התוכן.
לשם השוואה קחי את הבלוג של קארל בילדט, שר החוץ של שבדיה. בילדט כותב את הפוסטים בעצמו ואני עדיין לא קראתי פוסט שחשדתי שנכתב בידי דובר. יותר מזה, באחד הפוסטים הוא כותב על המעבר למקינטוש. אם לא הייתי קורא את הפוסט בבלוג שלו הייתי חושב שכתב את זה איזה גיק.
בקיצור, כדי שפוליטיקאים באמת ישתמשו באינטרנט כערוץ תקשורת הם צריכים להבין את המשמעות של פעילות באינטרנט.
עומר, לא ידעתי שניצן לא כותב בעצמו, דווקא חשבתי שכן, מאופן הפניה שלו במייל. אני מסכימה עם הטיעונים שלך, השאלה היא האם כל אחד יכול וצריך לכתוב את הפוסטים שלו בעצמו, אני מכירה חברי כנסת עילגים, האם זה יעבוד בשבילם או שלא צריך שיפוצי ניסוח כי הציבור צריך להכיר אותו כפי שהוא?
לדיאטה, גם אני כגולשת באתרים חברתיים לא פוסלת מיד גם כשאני מזהה מניע פרסומי, אם התוכן מדבר אלי ונותן לי משהו מעבר לספאם. תודה רבה
קרין, אני חושבת שמדובר בבעיה שלא נפתרה, ואם קראת השבוע את הסיפור הנורא על הפדופילים ששכבו עם נער בן 13, זה אמנם דבר אחר ולא טוקבקים, זה מודגש ביתר שאת, הצורך לאשר זהות, ולגבש אמצעי אכיפה טובים יותר בהפרת הכללים.
אם אדם לא מסוגל לכתוב פוסט ברמה שמכבדת אותו ואת המקצוע שלו, אז על אחת כמה וכמה שהוא לא יכול להיות ח"כ.
אני חושב שהשאלה האם המועמד\מנהל כותבים בעצמם את הבלוג היא פחות רלוונטית. מה שרלוונטי הוא המחויבות של המנהל או המועמד לנושא, הזמן שהוא מקדיש לזה הנגישות למידע והפתיחות שלו לענות לשואלים. אם הוא כתב בעצמו או כותבים עבורו אין לזה משמעות. בו לוץ סגן נשיא ג'נרל מוטורס הא בלוגר מצוין אהוב ועושה לחברה שלו שירות אדיר בתקופה של משבר, אבל לדעתי הוא אפילו לא יודע לפתוח מחשב. יש לו צוות שעובד סביבו כותב מצלם ומעלה תמונות.
קשה מאוד לשלוט במידע או בנכונות השימוש באינטרנט בכלל ורשתות חברתיות בפרט. אנשים רבים מבנים את הקלות בהעברת המסרים דרך האינטרנט והפצה של מידע ולכן מקדמים את המטרות שלהם דרך הרשת.
אך ישנם קהילות וירטואליות שבהם לא ניתן סתם כך להכניס מידע, מסיבה שחברי הקהילה מכרים אחד את השני ועולים מיד על "טרול" או ספאמר אך הברשתות חברתיות זה בעייתי יותר. לכן נראה לי שהתמודדות אם הבעיה הזאת תהיה ארוכה ולא פשוטה.