ואז פיטרו את אבא, והוא גילה שיש לו משפחה

צפי סער כותבת היום ב"גלריה" על השפעת המשבר על הפוליטיקה של המשפחה, ועל נשים במיוחד.

הכתבה מתחילה בתיאור הקושי שבפיטורי העוזרות והמטפלות, כשאחד מבני המשפחה מאבד את עבודתו, ועל "שותפות הגורל הצינית" בניסוחה, בין נשים ממעמד שונה: "המשבר הכלכלי יוצר איפוא מין שותפות גורל צינית למדי בין נשים, בעיקר נשים, משכבות סוציו-אקונומיות שונות, החיות בתנאי חיים מגוונים וזוכות לאפשרויות והזדמנויות אחרות מזו מזו. התופעה הזאת מאירה באור עכשווי את מה שמכונה "הסוד הקטן והמלוכלך של הפמיניזם", שעליו כתבה הסופרת והפובליציסטית ברברה ארנרייך". כותבת סער, וממשיכה, "הסוד הזה, שכבר יצא לאור, הוא שבחברה שעדיין מטילה על נשים את האחריות לבית ולילדים, גם אם הן עובדות וגם אם הן משתכרות יותר מבן זוגן – הרי מה שמאפשר למשכילות ולמצליחות שבהן לשגשג הוא עבודתן השחורה של נשים אחרות, שזכו להזדמנויות פחותות מאלה שלהן. וכאשר האשה המצליחה מאבדת את עבודתה – זה מה שקורה גם למי שאיפשרה לה לעשות קריירה נאה. בחברה הנסוגה ממדינת הרווחה, כפי שקורה היום בישראל, שאינה מספקת לאזרחיות ולאזרחים שלה מערכות תמיכה כמו מעונות יום זמינים ושווים לכל נפש – נשים ממשיכות להיקרע איפוא בין שלל מטלותיהן, לא פעם גם זו על חשבונה של זו."

אני בלי ספק, מתאימה לשמש סטטיסטית בתיאוריה של ארנרייך, מאז שהילד הבכור נולד נעזרתי במטפלות, עוזרות, צהרונים, ושלל נותני שירותים. כן, זו הייתה המשרה שלי למצוא את המטפלות והגנים, בחלקה הצלחתי, ובחלקה פחות, לא' יש עין טובה יותר משלי בדברים האלו, אבל עניין הניצול המובא כאן מקומם אותי. כן, למשפחות במעמד הבינוני אין ברירה אלא לקצץ בהוצאות יש ברירה, כן, זה נורא לפטר מישהי שעובדת בבית שלך במשרת אמון אישי כזו, ונכון שהמטפלת נפגעת יותר, בהיותה מממעמד נמוך יותר, אבל האם יש דרך אחרת? כל עוד האוצר מתנכל להצעת החוק להשתתפות המדינה בהוצאות הטיפול בילד, זה ודאי לא עתיד להשתנות בקרוב. הרי בכתבה מדובר על כך שברגע שהאשה מפוטרת, המטפלת או העוזרת היא הבאה בתור, ושברוב המקרים המטלות האלו נופלות כמובן על האשה. קשה לדבר על שיוויון ביסטואציה הזו, אבל גם המעסיקה וגם המועסקת שפוטרו הן אכן שותפות לגורל ושיטה פסולה, כפי שאכן נטען בכתבה. רוצה לומר, ברוב המקרים, גם המעסיקה וגם המועסקת הן בשר התותחים של החברה הזו.

 

אבל על נושא אחר ויותר ציני בכתבה רציתי לדבר כאן. בכתבה אומר מרואיין, אב בשם דוד אלקובי, כי "השהות עם הילדים היא אחד הדברים היותר טובים בלהיות מובטל", וסיפר כי כשעבד, לאשתו היו טענות על השעות הרבות בהן נעדר מהבית . או כדבריו המציגים את העניין בצורה עסקית  נטו, "לרותי היו טענות על שלא עמדתי בקיבולת שעות מסוימת שהייתי צריך לעמוד בבית", ואף מתגאה בכך שאחרי שפיטרו את העוזרת "אני זה שמנקה". בסוף עוד מישהו יחשוד שכל המשבר הזה הוא קונספירציה של פמיניסטיות ממורמרות, כמוני.