הטוקבקים הם הצלחה מסחררת בנוף האינטרנט הישראלי. אין סיבה שזה לא יהיה כך. מאז עלה אתר ynet לפני כשמונה שנים, הוא הצליח להציב את מעמדם של הטוקבקים כ"מדורת שבט אינטרנטית", מקום שבו נקלטים הלכי רוח בציבור.

למרות הצלחתם, ועל אף שבשנים האחרונות הפיצ'רים החברתיים ופלטפורמות לניהול תוכן גולשים והעולם החברתי שלהם  הם הטרנד החם ברשת, הטוקבקים נשארו מוצר מיושן, טכנולוגית, גרפית וכיוצא מכך גם תכנית.

קשה לקרוא לתורמי הטוקבקים קהילה, מאחר וחסרים מאפיינים מרכזיים שיהפכו אותם לכאלו; קודם כל זהות משתמש, רצף והסטוריה של הטוקבקים שלו, ציונים שהעניקו לו הגולשים או העורכים, וחשוב מכל, היררכיה של הטוקבקים לפי טיבם. כלי ההמלצות שקיימים כיום באתרים כמו YNET, גלובס, כלכליסט נותנים לכך מענה מוגבל מאוד. הקונספט העיקרי שהביא בשורה קצת שונה בהתייחסות לטוקבקים היה ריכוזם בערוץ משלהם, לפי כותבים ולפי תכנים, וכן פרופיל וציון של מטקבק.

מאמר שכתב אורי ברוכין על הבעיות האלו, היווה השראה מרכזית לאפיון שתכננתי לאתר NRG, בתפקידי האחרון, כמנהלת תוכן גולשים. התוכנית לא יצאה לבסוף לפועל בשל סיבות פנימיות של האתר, לטעמי הייתה יכולה לתת לתוכן ערך מוסף משמעותי. להלן האפיון הרעיוני שכתבתי כרקע לפני אפיון מסכים.

מולך הטוקבקים, המלצות באדום
מולך הטוקבקים, המלצות באדום

אפיון מנגנון טוקבקים חברתיים

הבעיות – תוכן ירוד, היעדר הסטוריה, העדר דירוג, מעמסה על כוח האדם של האתר, אין ערך מוסף לאתר.

טוקבקים הם עולם תוכן בפני עצמו, שלא זכה עד היום להתייחסות רצינית ומכבדת באתרים המובילים, הן בהיבט הממשקי טכני והן בהיבט העריכתי.

טוקבקים זוכים להתייחסות משמעותית בסדר היום הישראלי, ובמדיה המסורתית והמקוונת. התייחסות אל כותביהם כאל ספקי תוכן לכל דבר, ואל מדרגיהם כמסייעים לקבוע את תמונת המצב של גולשי האתר והתייחסותם לתוכן שלו קיימת באתרים בעולם דוגמת newsvine וגעת גם בIreport של CNN. הקונספט – התייחסות לטוקבקים ולדירוגים שלהם כעולם תוכן בפני עצמו, לא קיים באתרים ישראלים, למעט אולי באתר סקופ, שם מדובר בתוכן הבלעדי, ידיעות גולשים, ברמה מקומית.

דירוגים לתוכן ישנם, ברמה בסיסית מאוד בטוקבקים של ynet, ברמה אחרת ברשתות החברתיות המבוססות על DEX, כמו קפה דה מרקר, DEX ובונה. וגם בשוקס כמובן. אבל דירוגים שהם חלק מרכיבי התוכן בערוצים, הצפת טוקבקים שנבחרו על ידי העורכים ועל ידי הגולשים אינם קיימים בשום אתר מתחרה.

בהתייחסות לטוקבקים כאל דיונים/מיני פורומים אנחנו מחזקים את דביקות הגולשים לאתר, את המוטיבציה שלהם להשתתף בו, להשפיע, לא רק לקרוא או להשאיר טוקבק אנונימי לא מחייב. טוקבקים תלויי הרשמה, ועיצוב העמוד האישי כך שיכיל את סך התוכן שתרם הגולש ישפיעו על תמונת הטוקבקים באתר, יתבעו מהכותבים מחויבות למה שהם כותבים, הדירוגים ידרבנו מאמץ מצידם לתרום לאתר את מיטבם.

מאפיינים עיקריים

* לא רוצה להגיב, אבל רוצה להשאיר את חותמי/השפעתי על התוכן.

אורי ברוכין: "אולי האשליה המטעה ביותר היא העובדה שטוקבקים "אינם מכילים שקט". אם אדם בודד צועק בכיכר השוק בזמן נאום של מישהו, הדממה של כל אלה שאינם צועקים נותנת קונטקסט ופרספקטיבה למה שאמר, אם הקהל מזדהה איתו, ישמעו מלמולי/צעקות תמיכה. בממשק הטוקבקים, הרב השקט אינו מיוצג, והמיעוט המגיב הוא חזות הכול. זה מגביר את הכוחות של דעות המיעוט באופן לא פרופוציונלי, ומעוות את תמונת המציאות".

ברוכין: " חשיפה של כותרות ההודעות בלבד – משמעותה שכותרת ההודעה היא האמצעי העיקרי של הטוקבקיסט לגרום לקוראים לקרוא את תגובתו. זה מעודד שימוש מניפולטיבי ופרובוקטיבי בכותרות.

רשימת הטוקבקים הממוספרת ללא שום הירארכיה או מנגנון להצפת טוקבקים מומלצים (בין אם בעיני המערכת או בעיני קהל הקוראים) גם היא מעודדת טון פרובוקטיבי, מאחר ולא מציעים לטוקבקיסט שום דרך טובה יותר להישמע בין ההמון.

* שרשורים, וזהות עקבית למטקבק, דירוג שלה על ידי הגולשים.

ברוכין: " האופן בו מוצגים שמות המגיבים, והאופן בו מנותק כל טוקבק מטוקבקים אחרים שכתבו, משמעו ששימוש בזהות עקבית קשה ואינו מתוגמל, זה כמובן מעודד להמשיך להשתמש בזהויות אד-הוק, שמאחוריהן הטוקבקיסט מרגיש פחות אחריות למה שהוא כותב ואין לו מה להפסיד, המניע היחיד שקובע את התנהגותו הוא רצונו להישמע, בין אם על ידי כותב המאמר, "התקשורת" או שאר הקהל. על עניין זה נכתב כבר רבות".

* תעדוף של תגובות ארוכות ומנומקות. בחירת העורכים.

ברוכין: המסננת של המערכת קלה במיוחד, ובכך הם נותנים את אותו משקל למי שהגיב "אני ראשון!!111" ומי שכתב 500 מילה מנומקות. שוב – זה מעודד שימוש רדוד בחופש הביטוי שמאפשרת האינטרנט. ושוב – לקהל עצמו אין דרך לקרוא הידד או בוז, כולם שווים. שוויון שקרי כי הוא מעצים את כוחם של הקיצוניים ויוצאי הדופן באופן לא פרופורציונלי למספרם האמיתי. בעולם בחוץ, לצד מנגנוני דיכוי, יש גם מנגנונים שמציפים כלפי מעלה אנשים שדעתם משקפת את קול ההמון, בעיקר בחברות דמוקרטיות. אלה לא קיימים כרגע בטוקבקים באתרי החדשות בישראל. נתקשה למצוא שם את המנהיגים החדשים".

רשימת רכיבים לפי עמודים

טיפול בטוקבקים במאמר:

1. הקפצת הודעה לראש השרשור בעקבות הקלקת 5 גולשים ומעלה על דגל כחול, הורדה לתחתית בעקבות 5 דגלים אדומים והתראה לעורך הערוץ.

2. בחירת העורך – אייקון לעורך שבו הוא מסמן את התגובה כפייבוריטית, סימון כזה מקפיץ אותה אוטומטית לבוקסה מימין לכתבה.

3. בחירת הגולשים – אוטומטי- 5 התגובות שזכו לכמות הדגלים הגבוהה  בערוץ  ביממה האחרונה – בבוקסה מימין מתחת לבוקסת העורך. שם המטקבק/ת מודגש ומספר הדגלים שלו.

4. קרדיטים מצטבר לגולש, לא רק לתגובה-  ליד השם מופיע סוגריים עם מספר הפעמים שצבר דגל אדום או כחול.

5. שתפו טוקבק- באמצעות דואר, או RSS. האם אפשר לציין כמה פעמים "שותף" הטוקבק?

6. אייקונים כמו בפורומים.

7. הצגת תוכן ההודעה בבועה.

8. תמונת אווטר קטנה כמו בנענע.

9. סמס טוקבק זה

10. ערוך תגובה לפני שליחה/אחרי.

11. אפשרות להציג כתבות שהן רק טוקבקים. עיצוב מיוחד לכתבות שנועדו להביא רק דעות גולשים/תמונות/וידיאו.

פלוס ומינוס למדרגים
פלוס ומינוס למדרגים

ערוץ המטקבקים

  1. עשרת הגולשים בעלי המספר הגבוה ביותר של דגלים כחולים: הפניות לעמוד שלהם ולתגובות האחרונות/מדוגלות.
  2. התגובות הכי מדוגלות בכחול
  3. הכתבות עם הכי הרבה תגובות באתר.
  4. בחירת העורכים מכל הערוצים – התגובות שבחרו העורכים.
  5. תגיות נושאים לתכני הגולשים – נקבעות על ידי עורך.
  6. הבלוגים הכי טובים באתר, בחירת העורכים.
  7. הפוסטים שקיבלו הכי הרבה דגלים כחולים.
  8. הבלוגרים שצברו את הניקוד הכי משמעותי.
  9. הפוסטים עם הכי הרבה תגובות.
  10. מבזקים – בואו והמליצו על הפוסטים שלכם.
  11. RSS פוסטים ותגובות.

עמודים אישיים

(תצוגת הצופים).

  1. כמה דגלים קיבל גולש זה, אדומים או כחולים.
  2. תגובות אחרונות.
  3. התגובות המדורגות שלי.
  4. הכתבות אותן דירגתי באתר.
  5. הפרופיל שלו.
  6. הבלוג שלו/חיצוני או שלנו
  7. הצגת אלבום תמונות (בחירה) או FEED מפליקר
  8. קבלו עדכונים על תגובה חדשה שלי לנייד או לRSS
  9. הבלוגים שאני קורא באתר.

העמוד האישי בתצוגת גולש פנימית

1. התראות על תגובות לתגובות שלי ודגלים שקיבלתי כולל לינקים ישירים.

2. מספר הדגלים שלי.

3. התגובות מדורגות, כולל היסטוריה.

4. כל התגובות שלי/הסתר את התגובות שלי

5. התגובות הנבחרות שלי

6. הבלוג שלי.

7. הפרופיל שלי/עריכה

8. הוסף/ערוך אלבום תמונות. פנימי/חשוף.

9. הוסף בלוגים לwatchlist

10. הכתבות שלי.

11. שלחי לי הודעה לנייד על תגובות לתגובות שלי.

12.כתובת RSS של התגובות שלי

3 תגובות

  1. עוד יבוא הזמן, ומישהו מהאתרים יממש, סוף סוף, קונספט כזה (או את זה). הטוקבקים הם ביצה מלאת צרעת היום, וחבל.
    כשלכמה אתרים יהיו מנגנונים כאלה יקום סוף סוף מי שיחבר בין המנגנונים של כולם. אין סיבה שטוקבקים – במיוחד הטובים שבהם – לא יהיו חלק מפיד חברתי.

  2. אני מסכימה, וחיבור בין המנגנונים של כולם מתבקש, אבל קשה לי לראות איך גופים מתחרים בשוק כל כך קטן מסכימים לזה, וההפסד שלנו.
    נקודת המוצא שלי הייתה, הגיע הזמן להתייחס לטוקבק כאל פוסט/תוכן לכל דבר. כך גם הגולשים יעלו את הרמה ויהיו מחויבים יותר למה שיכתבו.

  3. קצת מאוחר, אבל סוף סוף גם אני גיליתי את האתר החדש שלך… תתחדשי ובהצלחה רבה! 🙂

    אהבתי מאוד את ההצעה המפורטת והיעילה שלך לעיל. היא באמת עשויה להפוך את תופעת הטוקבקים למשהו שראוי להתעכב עליו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *