האישה בוגדת בבעלה עם סושי.
חומקת בלילות מרים,
מושיבה את רעבונה בבארים,
כמה נרגשת –
אצבעות זרות
מגלגלות אצה ודג בדייקנות
בליפוף דביק.
הטעמים הולמים בה,
היא כמעט מסופקת.
חוזרת הביתה בטיסה
על מיכלית דלק של אשמה.
דגים בבטנה
אורז קשה בשערותיה.
נואפת.
כמעט שבעה.
אז עם סושי?
קשה לי לדמיין טעמים של סושי שהולמים במישהו. ואולי זו היתה הכוונה? הדייקנות?
אבל אהבתי את האורז היבש בשערות.
עושה לי חשק לבגוד בבעלי עם סושי
אני דווקא חושב, מרגיש, סבור שזה מהמבריקים ביותר שלך, ריקי, מתחבר מאוד
בסופו של דבר.
סושי בדרך כלל לא,
תודה שרון
רונית, חגית
האשמה היא דלק רב עוצמה, והסיפוק גם בבגידה הוא כנראה תמיד רק כמעט
יש משהו בשירים שלך שאפשר להרגיש באצבעות ממש.
הדביקות של הסושי, הריח של הדגים, מגע האורז בשיער.
בלי לנתח את השיר (אחרים עושים את זה במקומי), יש כאן שתי שורות שדיברו אלי מאוד.
הלוואי שפעם יצא ממני משהו 🙂
אני גם חושבת שהשיר הזה הוא מהמיטב שלך, אולי בגלל שגם אני בוגדת מדי פעם, ולא רק עם סושי, עם ספר לפני השינה למרות שהוא כל כך רצה לצאת, עם כוס שמפניה, סיגריה שהוא כל כך שונא, בקיצור עם מי לא.
לא צריך להרגיש אשמה, נפרדות היא חלק מהחבילה.
תודה
אצבעות זרות, ליפוף דביק.
מיכלית דלק של אשמה.
דימוים מעולים. מאוד מעורר השראה.