12:00 בצהריים, יום חול, ברחוב שאני גרה בו בהרצליה. שני פרשים במדים כחולים, רכובים על סוסים חומים מטופחים ויפים, רוכבים מולי ברחוב שלי. אני נוסעת מולם ולוקחת את ההגה ימינה, כדי לתת מקום לסוסים, לתת להם מקום. זו הרצליה, וזה הבית שלי ופה יש שני סוסים ועליהם פרשים במדים.

זו אינה הזיה. הם שייכים למשטרה, ובימים שקטים, הם אומרים, נותנים להם לצאת עם הסוסים לשמור על הסדר, לבדוק שהכל כשורה.

הלוואי שהייתה לי מצלמה, אבל המופע הזה הותיר בי יופי מסוים שמילים לא יביסו.

 

8 תגובות

  1. משום מה בכל פעם שנכנסת לכאן משטרה רכובה על סוסים, יש לזה ריח חריף של אלימות, כמעט כאילו היו אלה דוברמנים מריירים ולא סוסים

  2. בדיוק היום דנתי עם בני על מדוע אומרים "פרש" ולא "סוס" בשחמט, והרוקחות הצרפתיות הנחמדות שאלו אותי למקור המילה. שכן בצרפתית קאווליה (או שבליה) מגיע מ"שבאל", ואילו פה לא היה לי מושג. למישהי יש מושג? (דפנה?)
    ואין ספק שסוסים ביפו לא נראים כמו סוסים בהרצליה (למרות ש BMW נראים אותו דבר בכל מקום..).

  3. לפי אבן שושן: ארמית: פרשא – רוכב.
    ערבית: פ'רש (פ"א רפויה, שי"ן שמאלית) – סוס; פאריש – רוכב.

    יפה, ריקי. שמת לב מה כתבת? "זו הרצליה, וזה הבית שלי". לא רק "הרחוב שאני גרה בו". 🙂

  4. ואני עדיין מגיחה לתל אביב כבת אבודה שנזרקה מהבית.
    תודה על התגובות, דיון מעניין על מקור המילה פרש, ואני היום חשבתי עליה, כמה היא חגיגית ולא בשימוש יום יומי.

  5. ואני עדיין מגיחה לתל אביב כבת אבודה שנזרקה מהבית.

    כולנו בנים אבודיםפ ובנות אבודות שנזרקו מתל אביב, מביתם, בגלל חולדאי והקפיטליזם הדורסני

    סוסים – כל כך לא ישראל, כל כך אנגליה, סוסים ושלווה ברחובותינו זה כמו אוקסימורון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *