לכמה מחבריי יש נוהג לקיים שיחות ארוכות ומורכבות דרך SMS. כל אחד מסיבותיו הוא. יש את זו שמשתמשת בזה כאמצעי מווסת קרבה, פילטר נגד אינטימיות. היא מדברת איתי אמנם גם בטלפון, אבל חלקים חשובים ועתירי רגש עוברים גם בסמס. לפעמים אנחנו גם רבות בSMS. מסך הנייד סובל כמעט הכל, בקיצורים הכרחיים.
יש את זו שסובלת מחרדה חברתית. יש לי הרגשה שאם הייתה יכולה הייתה חיה דרמות וטלנובלות שלמות דרך סמס. אני אוהבת את שתיהן, אני רוצה לפגוש אותן פעם בשבוע, כמו עם חברות מהעבר, ולדבר על הדברים, גם אם הן ואני נתנתק לפעמים אחת מהשניה, נבהה, נפליג למחוז אחר. אולי נקבל SMS.
יש את ההוא שממסמס ידידות יפה במעבר לפסי SMS. האם זה ארכאי לחוש שהאקט מבייש את נעורינו?
ויש אותי. בטח שיש אותי. פה ושם גם אני מסתתרת מאחורי שורות קצוצות, מקפלות בקודים מסר עוצמתי בהרבה, שאין לי אומץ וכוח למסור בעצמי.
בדיוק כתבתי על סמס. מוזר, הייתי בטוחה שאת אוהבת את התקשורת הזאת. בחיי. ואני, מודה. זה הרבה יותר נוח משיחות ארוכות ומחממות אוזן. תקציר רגשות כזה אם כי, כן – לפעמים זה מעצבן (ברכות חג שמח, יום הולדת , סימני געגוע ועוד, בכולם גם אני חוטאת. למרות
הסמ"ס מאפשר לי להמשיך לתקשר בזמנים שבהם אין אפשרות לעשות את זה אחרת- בשיעור, בהרצאה, תוך כדי ישיבת מערכת, בעודי משוחחת בטלפון עם אדם אחר אבל דחוף לי למשוך בצמה ולוודא שהקשר ביני לבין הנמען לא נותק.
תוספת נאה לאמצעי התקשורת לא?
כמו בתיה, גם אני הייתי סבור שאת מאנשי האסאמאס ושוברי-האצבעות.
ואהבתי את השבירה האסאמאסית של התגובה של בתיה
🙂
אני דווקא לא מאמינה בשליחת ברכות לימי הולדת וקיצורי -דרך. לפעמים סמס עונה (לי) על הצורך בהעברתה של תחושה מיידית שלי אליך או לכל חבר או חברה אחרים. יש משהו וודאי בשליחת המסר ובידיעה שהוא משוגר מיידית.
🙂
דווקא חשבתי שאת לעיתים אוהבת צורת התקשרות מסוג זה.
אולי צריך להתייחס לכל סמס בצורה אישית ולהתאימו לאופיו של השולח, מאשר להתייחס אליו כאל תופעה (מרגיזה לעיתים עד מאד). כך אותה חברה שסובלת מחרדה חברתית עשוייה להפוך למובנת יותר ואותה חברה החוששת מקרבה אינטימית, דווקא עשוייה להצטייר כמחפשת את אותה קרבה.
לחשוב שפעם הייתי שולחת מכתבים. בדואר…
עדיף להתאפק ולדבר שתי דקות בטלפון, או לפתוח הלפטופ ולשלוח אימיילים.
דווקא חשבתי שאותה חברה וגם השניה מובנות לי , הרי אני מסבירה את מניעיהן, ומבינה אותם לדעתי אבל מבחינתי, מלבד במקרים תכליתיים, העברת שיחות שלמות בסמס, שקשורות בענייני רגש, היא גם בזבזנית כספית וגם רגשית. היא משטיחה את השיחה לדעתי וגם כמובן עולה סתם המון כסף.
גם אני חולת מיידיות אבל משהו משאיר אותי אחר כך בתחושה מנוכרת וזרה. יתכן שכל אמצעי הקשר המיידים גורמים לי לחפש אחר מגע עמוק יותר.
בתיה, כל הכבוד 🙂 שנון.
דפנה, אני לא מדברת על תיאומים ובדיקת סימני חיים…
שרפתי את הגשרים פה. אני אוהבת את החברות שלי אהבת נפש.
השורה התחתונה היא שיחסים בסמס זו בדידות עצומה.
באמצע שיעור, קיבלתי אסמס מביתי, עניתי לה והיא ענתה לי בחזרה. הרגשתי שהאותיות על המסך מדגדגות אותי ושאני מדגדג בחזרה.
אבל בבקשה בלי ברכות יומולדת או שנה טובה. את אלו חייבים בעל פה או בכתב אמיתי.
ויוסי הכי צודק – מה שמתחיל בשאלה קצרה (קפה?) ממשיך לפינג פונג ארוך ומבזבז כל כך הרבה כסף. שיחה קצרה היתה זולה יותר.
כך שגם פה, מכל הדיון הזה – תאגידי הענק מרוויחים.
אני לא יכולה לסבול SMS
רק אם אין ברירה אני מתקתקת
יש כאלו שמכורים לזה
שיבושם להם