כשמנכ"ל הסופרפארם מספר לעיתון
שהוא כותב שירי אהבה בלילה
אני משגרת שאלה לגלקסיה האירונית
מה עשית עם האהבה ששעבדתי על המדפים שלך?
כשאתה מקליד את האהבה למכונה שלך
אני מחליפה חיתולים ב69.90.
יש מבצעים?
כשמנכ"ל הסופרפארם מספר לעיתון
שהוא כותב שירי אהבה בלילה
אני משגרת שאלה לגלקסיה האירונית
מה עשית עם האהבה ששעבדתי על המדפים שלך?
כשאתה מקליד את האהבה למכונה שלך
אני מחליפה חיתולים ב69.90.
יש מבצעים?
איפה הוא ואיפה צאלה כץ, השם יקום דמה
http://katzeela.googlepages.com/superpharm
עורכי הדין להם הוא משלם מתקוטטים עם עובדי הרשת מכיוון שאלו העיזו לדרוש את הזכות לשבת בזמן העבודה בקופה.
ראשית, אני מכיר אותו אישית. הוא איש טוב.
שנית, ליאור רייטבלט התחיל לעבוד בסופר-פארם לפני 20 שנה בדיוק, זה היה ב-1988 והוא עבד במחלקת החשבונות שם, שכיר/עבד, 10-12 שעות ביום, כעוזר חשב
גם הוא לא האמין, בחלומותיו הוורודים ביותר, שליאון קופלר יתאהב בו על קו התפר של שנות השמונים ושנות התשעים, וחמש שנים לאחר מכן והא ימונה לתפקיד הלא ייאמן: מנכ"ל רשת סופרפארם.
זה היה ב-1993.
השיטה הקפיטליסטית היא חרב מתהפכת ואנחנו נמצאים בעידן היסטורי, של התמוטטות האידאולוגיה של השוק החופשי.
ועוד:
מנכ"ל עיתון אחד, לא חשוב איזה, פיטר 30 איש בשבוע שעבר וקיצץ בתעריפי הכתבות לפרילאנסרים.
באותו יום אחר הצהריים הוא חתם לעצמו על האוטו החדש ע"ח העיתון: ב.מ.וו 2009
אלה לא האנשים. העורכים. המנכ"לים. זאת השיטה.
אלה שמפטרים אותך, יפוטרו בעצמם עוד מעט. ככה זה.
השיטה. השיטה מחורבנת. תפיסת העולם החמדנית, הגרגרנית, תאבת הבצע. עוד ועוד ועוד מוצרי-צריכה, עוד פרסומות, עוד קניות שאין לך צורך בהן. עוד משחק, עוד גאדג'ט, עוד שטות.
(וטיטולים קונים בבני-ברק. הרבה יותר זול. רחוב רבי עקיבא. כדאי)
אין ספק שהשיטה מתגמלת התנהגות כזו, אבל אין שום חלק בשיטה שמחייב אותך לתת ראיון לעיתון ולספר לו כמה אתה רוחני במקביל להעסקה פוגענית.
אני אוהב את הכיוון ה"ארדי" החדש
הולם מאוד את הנושא כאן
יש מבצעים, פעם ב, ומזל שחיתולים אני כבר כמעט ולא צריך לקנות
מה שבועז כתב כה נכון וכה עצוב, וכה מדהים עם ה-במוו2009 הזה, וואהו, מדהים, לא יאומן
שיטה, שיטה, אבל כנראה גם חלק לא קטן מהאנשים
לשעבד.. אחר כך אגיב בהרחבה, יש לי מה. הכביסה והאסלה הדורשת חיטוי מחכות לי
לקרוע את העובדים שלך – מצד אחד, ולהציג את עצמך כאדם רגיש הכותב שירה/מלחין מוזיקה/חובב אמנות, מצד שני (ראה מקרה הדר גולדמן המנגן נפלא בכינור, אך אינו מתנהג כה נפלא – או משה ורדי – עורך לשעבר של "ידיעות אחרונות", שגם הוא אוחז בכינור, וגם הוא לא נודע ביחסו החומל על עובדיו)
התקשורת מאפשרת את הפוזה הזו של "הרצחת וגם ירשת".
ומי שבוחר לנצל את האפשרות הזאת הוא זבל. מילא לנצל, אבל להחזיק במקביל בפוזה רוחנית? זה כבר לא השיטה ולא תאבת הבצע. זאת טינופת ניו אייג'ית שאינה מחויבת אינהרנטית מהשיטה, בניגוד לניצול עצמו, שבהחלט מתחייב מהשיטה.
מתעבת בני אדם כאלו. מצד אחד מנצלים, מצד שני מטהרים את עצמם בעזרת נשק של חלשים באמת. אופורטוניסטים.
אבל גם אנחנו חלק מזה, אלו שעבדו בסווט שופס של בעלי העיתונים, צפו בשתיקה במסורת הניצול הזו, וחיכו בלי דעת לתורם.
זה מזכיר לי שהבריטים תפסו קולונל איטלקי במלחמת העולם השניה ושאלו אותו לדרגה שלו אז הוא אמר 'אני משורר'.
בועז
פתאום אני מבינה שלהתקומם זה כשלחץ הדם קם.
מתסכל שאין כתובת.
צריכה להיות דרך להפיק מהעצבים חשמל. אולי אותו עיתון יוכל לספק את תצרוכת האנרגיה שלו ועוד יישאר עודף לשי למנויים, אם יהיו
שעובדים הם חומר גלם.
ובעיתון מקור ראשון עושים"קיצוץ רוחבי". איך?
לא משלמים משכורות.
והארץ – מה זה שותקת (והארץ – גם שותק. שם לא אוהבים מאבקי עובדים, הרי)
ובועז. את בן צבי לא יפטרו.
מי אמר שהקפיטליזם כשל?
הוא מאפשר לאחד כזה חופש אולטימטיבי, לצאת להרפתאות פיננסיוח. אז מה אם בדרך הוא מתעמר בעשרות או מאות אנשים?
http://www.ice.co.il/article.asp?
pgId=126288&catId=2
אוקיי, זה בגלל ה-יוד, היא חסרה לי, אני מעדיף כתיב מלא, כלומר שיעבדתי במקום שעבדתי, אבל זה אני