רשימת שאלות:
בהנחה שאתם זוג שמגדל ילדים ביחד.
מי מבין שניכם הוא זה שנשאר עם הילדים בבית ביום בחירות שבו הילדים מושבתים מבית ספר?
מי זה שניגש לרשום ילדים לגנים/בית ספר ומגיע לאסיפות הורים?
מי מסיע לחוגים? מי רושם אותם אליהם?
מי מגיע להפעלות מיוחדות של הגן/בית הספר על חשבון זמנו הפרטי?
מי לוקח את הילדים לחברים ונשאר או מפקיד אותם ואז חוזר לקחת?
מי הוא זה שדואג לעוגה ליום הולדת בגן/בית, קובע את האירוע, מארגן הפעלה, מזמין ילדים, קונה הפתעות ועוד ועוד מרשימת ההפקה?
מי דואג שהילד יגיע לטיפת חלב ורופאים?
מי קונה מתנות לימי הולדת של חברים אחרים?
מי דואג לכל צרכי החגים שדורשים בגנים/בתי ספר?
אם יש טיפולים משלימים/פסיכולוגים/ריפוי בעיסוק, מי לוקח ומחזיר?
***
כשמונים את אוסף המטלות האלו, מגיעים למסקנה שהחיים הם פנטסטים. מי אמר שיש לנו שתי משרות, אפשר למתוח 24 שעות עד לקצה. לקצה.
התשובות, לפי הסדר:
אני
אני
אני
אני
אני
אני
אני
אני
אני
אני
אתה חברה שלי?
שנינו, הכל שנינו.
שנינו. לחלוטין.
חוץ מלארגן הפעלה. שונא את זה. גם זוגתי לא נהנת מהעניין ולכן אין הפעלות.
ייאמר, למען ההגינות, שאיני יודע לאפות עוגות, ואני גם כישלון גמור בתחום "ההפעלות" וזוגתי עושה המון המון גם כן
הכותבים (והקוראים) באתר הזה הם ממש סקר מייצג.
ואני לא יודעת מה איתך אבל גם אצלי זה מתחלק כמעט שווה בשווה ביננו (התחום היחיד שאני חושבת שהוא שלי בלעדי הוא ארגון ימי הולדת. כל השאר שנינו, בשיויון כמעט מוחלט) אבל אני שואלת את עצמי למה עדיין מעצבן אותי לקרוא את הרשימה שלך.
אני חושבת שעליתי על זה:הניסוח "על חשבון זמנו הפרטי" מקומם ממש.
יכולת הרי להוסיף את זה לכל שורה, לכל פעילות שלך כהורה.
ריקי, דחיל ראבק, לעשות ילדים זה על חשבון זמנך הפרטי. עוד לא הבנת? זמנך חדל להיות פרטי כשאת אמא. כשאת הורה. נקודה. זה מבאס וזה קשה ומתסכל, אבל יחלפו כמה שנים עד שזמנך יחזור להיות הפרטי שלך, וגם אז זה לא יקרה.
בעוד חמש עשרה שנה בזמנך הפרטי לא תירדמי כי הוא יהיה מאחורי ההגה אחרי ששתה, או היא תצא עם בחור שאת תדעי שישבור את ליבה ויזרוק אותה, או ששניהם יתקשרו אליך פעם בשבוע וכל מה שיעשו זה להתלונן מדוע את לא שומרת יותר על הילדים שלהם, במן צדקנות מובנת מאליה.
הזמן שלנו אינו פרטי, כשם שאנחנו איננו פרטים יותר. מרגע שהרינו חדלנו להיות אחד.ונראה לי שזה נכון גם לגבי מרבית הגברים.
אם את כבר בעניין של לעצבן אותי עוד קצת, את יכולה דווקא לחרוג ממשימות הקשורות לילדים, אל משימות של זוגיות כמו קניית מתנות לבני משפחה בימי ההולדת שלהם, בחגים, ארגון ארוחות משפחתיות או יציאות, התקשרות לבייביסיטר, למעשה אחריות על כל פעילות זוגית כמעט. כשיש עוד מבוגר בתמונה, ואת משקיעה את זמנך בדברים הקשורים לזמנו- זה כבר נושא לכתוב עליו ספר.
בעצם, כבר כתבו על זה ספר, לא?
http://www.amazon.com/Wifework-Marriage-Really-Means-Women/dp/1582342024
אומר שוב שאני מקווה שזה מחמיא לך שאת מצליחה לעצבן אותי ככה,
ובועז, כתמיד, הצליח להצחיק.
אח, לו היה לי מקלט טלויזיה לראות בו סקרי בחירות עכשיו. יש כאלו בכלל?
טופ,
אז אני והוא עושים תורנות בלקחת את הקטנה לחוג,
ומי שנמצא שם ברב של 90 אחוז להערכתי אלה תמיד האמהות, או כמו שאנחנו קוראים להם
"הקצ'קצ'יאדה".
אבל זה די רטורטי הסיפור הזה, לא?
אני, אני, אני, אני, אני. (יש עוד שאלות? אז גם עליהן התשובה היא אני.)
עם כמה חריגות פה ושם. למשל, לאסיפת הורים הוא הלך השנה. לרופאים הוא בדרך כלל לוחץ יותר ללכת. ולפעמים גם הולך. לפעילויות בגן מחוץ לשעות הפעילות לפעמים גם הוא מגיע.
מה זה מוכיח?
וזה שעובד רק לוקח בבוקר לגן.וזה בגלל שהוא יוצא ל 10-12 שעות עבודה ביום.
מסכנה
יש "הורה עיקרי" (עכשיו זו אני, אבל היתה תקופה שזה היה הוא), ויש מפרנס עיקרי (עכשיו זה הוא, אבל היתה תקופה שזו היתה אני)
וכמו שאני אומרת: "לי כבר יש עבודה". אז אני שמחה לבשר שהעבודה בתשלום שלי מהנה ומספקת, ואני משתדלת ליהנות מעבודתי שלא בתשלום.
יש דברים שהוא לא עושה ויש דברים שאני לא עושה.
שוויוני זה לא אומר לבדוק כמה גרגירי אפונה יש לכל אחד בצלחת (כמו שאני מנסה להסביר לשתי הבנות שלי)
1. בועז הוא לא דוגמא, אין לו סדר יום רגיל, אבל הוא אחלה אבא, כן
2. להערכתי 96.7% מהנשים הן אלה שעושות את המירב או את הכל, בת"א 93.2%, בירוחם 98.9%
3. רונית- נכון, אבל האם זה אומר שאסור לריקי להיות מתוסכלת? היא אמורה להסתובב עם חיוך מרוח על הפנים כל היום? יש אנשים שהזמן הפרטי שלהם הוא חמצן למחייתם, ויש אנשים שזה חשוב להם פחות, יש אנשים שיכולים כל היום לשחק ולהשתעשע עם ילדיהם כי הם לא מרגישים שהם מפסידים משהו, כי אין להם את המשהו הזה לעשות, להוציא, ליצור, להם יותר קל, אך הזמן הוא הכל, איבוד הזמן הפרטי יכול להיות מצוקה אמיתית לאנשים מסויימים, ואין קשר לזה שהם אוהבים את ילדיהם
4. )א אמ אמא אמהות מאומנ(ות
רונית, ברור, הזמן הפרטי שלנו הפך להיות מיותר לגמרי ברגע שהפכנו להיות אמא. כל החלומות, כל הצרכים, כל הרצונות, הכל אנוכי לגמרי, כי מדובר בנכס שהועבר קומפלט לרשות "אמהות". לא רק למסיבות חג בגן, גם להפעלות העשרה שיוזמות אמהות שלא עובדות ומחפשות הגשמה עצמית דרך האמהות. טיפשי מצידי להתלונן על זה.
מה זה אומר, ימימה? אם בחרתם וכל צד מבין את החלוקה ומקבל אותה, זה בסדר גמור, אני לא טוענת שהמשרה הזו ג'נדרית. כשצד אחד מפרנס ועובד, והשני מפרנס את חיי המשפחה, יש בזה הגיון, כששני הצדדים עובדים, רן, ואני תמיד עובדת, אז כדאי לצלם לפעמים את ההוכחות למשרה הזו, שלא ברורה מספיק. זה לא רק "להיות עם הילדים".
שרון רז, מסכימה. גם עם הלה מסידני, בהחלט, שוויוני אינו קטנוני.
בילי, האם האמהות בוחרות בחלוקה הזו?
מסכימה איתך ריקי, ששנים נהוג היה לא לדבר על כך. על מחירים בכלל – מחירי זוגיות, מחירי הורות, מחירי הקונפורמיזם בחיינו למשל. אני חושבת שאחד הדברים הטובים שעשה הדור שלנו (עם בעיטה רצינית בתחת מהדור הקודם) זה להצריף את הנושאים האלה. ואני מודה שלמשל המודעות שלי לכך הייתה חלק מההחלטה לא ללדת ילדים. אני משלמת על זה מחיר, ברור. בדומה למחיר שאת משלמת על ההחלטה שלך. מחירים ותמורות – , ככה זה, לא?