בפורום אמהות שהייתי פעילה בו עד לפני כמה חודשים, נערך בימים האחרונים משאל אנונימי: איך בעלך במיטה, והאם הוא הכי טוב שהיה לך.
לצורך המענה יצרו זהות ג'נרית שכל משתתפת יכולה להתכסות בה ולענות, מבלי להיחשף אפילו בכינוי הקבוע שלה.
נושא טוב, מציצני, מזמין וידויים מעניינים. אבל מסתבר שרוב העונות הצהירו, כאמור תחת זהות עלומה, שהבעל הוא הטוב ביותר שהיה להן במיטה, ואפילו זיכו אותו בתארים כגון: "הוא ממש מחונן בתחום", ותיארו איך הוא מכיר אותן ואת גופן, והן לא היו מחליפות אותו בעד שום "בולבול אחר" – ציטוט של אחת המשתתפות.
מאז, השסתום כנראה נפרץ, הסכר התמוטט, ובימים האחרונים הוא כולל כל מיני וידויים מיניים קצת יותר מעניינים, ותסלחו לי שאני לא נותנת קישור, כי יש שם כמה טרוליות חרוצות וארסיות במיוחד.
חיי המין של זוגות נשואים הם טאבו שנוהגים להריץ עליו בדיחות מרירות/עצובות, כמו שמישהי כתבה בדיון מאוחר יותר, "הסקס החודשי".
מפליא ומעציב אותי שגם תחת מעטה הזהות העלומה, רובן של המשיבות למשאל מציגות – לטעמי – מעין סצינה קומית אבסורדית מ"עקרות בית נואשות". הפסאדה של חיים מושלמים, גם בתחום שידוע כרוצח נישואים כמעט ראשי. אני שואלת את עצמי אם בינן לבין עצמן הן משיבות בכנות רבה יותר, או נכנסות לעומק הדברים, או קוראות טקסטים כמו "חלון פנורמי", הדגול, שסיימתי לאחרונה, של ריצ'רד ייטס, או כמובן, "חיי נישואים" של דוד פוגל. או אפילו, תולדות הרעיה, הפמיניסטי של מרלין יאלום.
נכון, זה די מתנשא להכליל כך, ולהאשים שכולן משקרות, אירונית, זו גם הסיבה שאני לא בפורום, הקונפליקט הקבוע ביני לבין המשתתפות עסק בהטחה שלי על זיוף ושקר בהצגת האמהות, ולהן היו טענות שאני עושה להן עוול בכך, כנראה שגם זה נכון. ובהחלט סביר להניח שלחלק מהנשים שענו יש חיי מין – אפילו טובים, ברור שיתרון הזמן והאינטימיות עושה את שלו כפי שכתבו חלקן.
אבל השאלות על מה עושה ההורות לחיי המין, כיצד היא פוגעת בהם, ולא רק ברובד השטחי של היעדר שינה ושחיקת המין בגלל השגרה, נותרו מחוץ לדיון שם וחבל מאוד. הנושא של איך והאם אפשר להיות אמא ויצור מיני וההתנגשות בין שתי הזהויות העסיקו אין סוף כותבות ונשות מקצוע. האם הוא כל כך צורב?
אני לא יודעת אם פורום כזה הוא באמת מראה חברתית מייצגת, מדובר בכמה עשרות כותבות, חתך דומה לשלי, וכמה אלפי קוראים.
אני חושבת שהייתי משיבה בכנות, רק תחת התחפושת של הזהות העלומה. אבל הספר שאני כותבת עוסק בנושא הזה לא מעט. פתאום אני חושבת שאפילו עם חברות אני מדברת בצמצום על הנושא הזה. או כמעט בכלל לא, וגם הן לא מספרות הרבה, מלבד אחת שכותבת על זה חלקית בעיתון.
אחד המשפטים היפים שקראתי לאחרונה, בבלוג של נעמי בן אמוץ, בקפה דה מרקר, הוא "עשו אהבה, לא זוגיות". במשפט אחד אפשר לגלם את כל העצב.
עם בן זוגי לשעבר, ואני חושבת שיש עוד רבות כמוני, הן משקרות גם לעצמן. חיי הנישואים דורשים כל כך הרבה פשרות וקורבנות שכדי להצדיק אותם את חייבת לספר לעצמך סיפורים שטוב לך ושזה שווה.
ומה אני יודעת, אולי יש כאלה שחיי המין שלהם בזוגיות (אכן, מילה אומללה) הם טובים.
על החיים איש לא מספר לנו את האמת. כל אחד ואחת לומדים על גופם ונפשם.
כולם מגיעים לעבודה בבוקר עם המסכה שלהם, בוקר טוב חיוך צחוק, מה עברו בבית בערב, בלילה,
איש לא ידע.ריב השפלה חוסר שינה מועקה כישלון
….בוקר טוב… ולעבודה
כמו בכל דבר אחר בחיים
אם אוהבים. עושים.
כמו סקס, אוהבים מאוד עושים
גם אם עייפים וגם אם הילד לא ישן
לא אוהבים לא מינייים אין צורך עז לזה.
לא עושים.
משוואה פשוטה מאוד
החשיפה היא לא רק שלי, אלא של אדם נוסף שלא התנדב לכך בהכרח, ובדרך כלל לא מעוניין בזה.
וזה כל כך מבאס להגיד, "אני מתה עליו, אבל אנחנו לא שוכבים כמעט כי אנחנו עייפים". ברגעים כאלה אני משתתקת וזהו. לא משקרת, אבל גם לא מדברת.
ויודעים שאתם לא. ואם תגידי בכינוי בדוי שכך הם הדברים – לא ייחסו את זה אלייך, אבל את תדעי, אז מזה את חוששת?
שאנחנו מחוברתים לצפות מאותו אדם לחברות, תמיכה הדדית, ניהול של יחידה משפחתית וכלכלית משותפת, וגם תשוקה שאינה קהה.
ונכון, לא מספרים לנו דבר על החיים. הספרות עושה את זה לא רע.
זה היה עוזר להתקרב יותר לאמת. נשמע לי שמשהו בניסוח הסקר גרם לכך שיתייחסו לזה כמו לתחרות.
אני משתתפת בפורום אמהות אחר, ועולות בו לעתים קרובות תלונות על שחיקת המיניות בחיי המשפחה.
נשמע – לי לפחות – כמו תחרות המושלמת שם לפעמים, אבל הן נורא כועסות כשאני מעלה את זה.
אגב, מאז הדיון שם התפתח ויש יותר כנות לדעתי.
דפנה – כן, יום אחד יתבוננו על התקופה הזו בפליאה גדולה. אנשים ביונים אנחנו.
ולשרון, האם יש משהו בסיסי כל כך מייאש בנישואים שצריך לשקר? אני באמת תוהה.
מה שאת לא מציינת וגם אין בתגובות הטרוליות בפורום שאת מדברת עליו זה את חתך הגיל. אם רובן מספרות בשבחי הבעלים סימן שרובן המכריע לא עבר את ה- 30 , מגיל 30 ומעלה דווקא כשהילדים גדלים השחיקה גוברת וחלק מהן לא מחפשות את הבעל בשביל הסקס, אלא פונות לבגידות או לבחירה בחיים בלי סקס. האם את יודעת בנות כמה המגיבות שם? כי עושה הרושם שהן לא עברו את ה 30-33.
סקס טוב עם הבעל על פי עובדות יבשות אצלמרבית הזוגות הנשואים, מפסיק להיות כזה אצל למעלה משישים אחוזים מכלל הזוגות ולא בגלל הילדים. הנתון האמיתי לבעיות סקסואליות שייך דווקא לבעיות הכלכליות שיש היום למרבית מעמד הביניים, וגם המציאות הישראלית המזעזעת שפוגעת בכולם , וככל שחתך הגיל עולה הבעיות גדלות. בכדי לעשות סקר כהלכתו לא נדרש שם, נדרש חתך גיל, ונדרש מצב כלכלי.
ועם החלוקה שעשית. כשעובדים כמו חמורים בגלל בעיות כלכליות, אין כוח וחשק לסקס. אבל יש גם בני שלושים שעובדים ככה. גם הדאגות הכלכליות משביתות סקס.
אני לא יודעת מי כתבה מה, החתך שם הוא בפירוש שלושים/ארבעים עם יתרון קל לבנות הארבעים פלוס, אבל יש לי תחושה שרוב אלו שענו הן הצעירות יותר בפורום ובגיל.
בטוח צעירות, ואולי נשואות מספר שנים בלבד, כך שהעוררות המינית והעניין בבעל הן מרכזיות. כולנו יודעות מה קורה למרבית הזוגות אחרי 10 שנות נישואין ויותר, כך שלא הגיוני שהן בנות 40 פשוט לא. אני מהמרת על 30 מינוס.
כשעובדים קשה לא רק שאין חשק לסקס, גם המשכורת עלובה מאוד, ואז יש בעיות כלכליות למרות העבודה…. ויש עוד הרבה בעיות אחרות בחיים שצצות אחרי גיל 30 שכולנו מכירות, לכן ההתלהבות הזו שאת מציינת אופיינית לבנות 30 מינוס , קצת פלוס, נשואות טריות יחסית.
כמה עגום.
אני חושבת שבכל מצב בחיים, אם רוצים לחיות איתו וען המגרעות שלו בשלום, צריך לעגל כמה פינות, לשכנע את עצמנו שטוב לנו, שהטוב עולה על הרע. לסגור את הפער בין מה שחלמנו עליו למה שקורה ממש. ואולי בנישואים הבעיה היא שהרבה נשים מרגישות שהן נכנעו ללחץ חברתי להתחתן ושזו לא היתה בחירה חופשית אמיתית, וכדי לא להתמודד עם זה הן משקרות לעצמן (ואולי אני מדברת רק על עצמי…)
ואני מאמינה שהרבה יזדהו איתך. השאלה היא האם אין בעיה בציפיות, בחלומות. התפיסה הרומנטית, אולי היא אשמה. לרוב אני מבינה שיחסים הם הרבה פרוצדורות וניהול.
תשובה כנה תכריח אותן לנסות להבין למה הן שם. בתקופה שמקדשת "מאוהבות" ו"ריגושים" מאוד קשה להודות בפני עצמך, שלא לדבר החוצה, על זה ששני הדברים האלה אינם, אז משקרים.
אני לא כל כך מאמינה ביתרון האינטימיות גם, רוב האנשים נוטים להפוך את זה לשגרה שחוזרת על עצמה במדויק, אז זה נעים וצפוי, אבל גם די משעמם.
דיל בעייתי, הזוגיות הזאת.
את מערבבת פה כמה נושאים לא ממש קשורים או מולידים זה את זה.
גם אם הבעל היה "הכי טוב שלה", זו שאלה של – האם שווה להתחתן עם הכי טוב שלך.
שחיקת הסקס מהזוגיות היא שאלה אחרת, כי גם הכי טוב, אחרי עשר שנים, הופך מוכר ומשעמם.
ובעיקר אני לא מאמינה שאת היא זו שכתבה את המשפט "אני לא יודעת אם פורום כזה הוא באמת מראה חברתית מייצגת".
האין את מכירה פורומים? הרי כולם מראה מעוותת כל כך של כל מציאות! בעיקר פורומי האמהות שהכרתי ושחיתי בהם, היו ביצה קטלנית חסרת כל פרופורציה לעולם ולחיים האמיתיים.
צריך יום אחד להרחיב על זה את הדיבור (הפסיכולוגית שלי עושה על זה מאסטר? או דוקטורט?, מחכה לקרוא את זה) – על השיח שנוצר בפורומים כאלו, בין אם זה על פי רוחה של המנהלת אותם, השותפות הנותנות את הטון או מה, שיש בו מן תעתוע שמדובר בעולם האמיתי אבל הוא עולם שונה.
להשוות את עצמך לעולם כזה? (והפורומים תמיד דורשים השוואה, אנחנו באות אליהן לשם השוואה) תמיד תצאי מתוסכלת. תמונת האמהות כפי שהיא משתקפת בפורומים של אמהות היא אידיליה בפני עצמה, כך שלא פלא שגם תמונת הזוגיות.
ולסיום בדיחה עצובה:
גם אני וחברותי לא ממש מדברות גלויות על חיי המין שלנו, למרות שלא אחת ניסיתי. פשוט לשים את הדברים על השולחן וזהו.
ערב בנות אחד שלנו, ניצלתי שיחה שהתקרבה לנושא ואמרתי להן – קדימה. ספרו מה תדירות הסקס שלכן.
חברתי ו ענתה מיד : אנחנו יום כן יום לא". שקט השתרר לכמה שניות. כולנו נעצנו בה מבטים משתאים. אחר כך פרצנו כולנו בצחוק גדול.
שבתפארתה התעלה והשתבח וכתב חנוך לוין:
"… הוא אהב להסתכל עליה, לחשוב עליה, בייחוד לחשוב עליה, שכן בשעה שלא היה רואה אותה והיה חושב עליה היה ליבו מתכווץ בקרבו התכווצויות כל כך חונקות של געגועים, והאושר הנרמז לו בהעדרה היה כה גדול ונפלא, עד כי חש כי זו, הציפיה, היא תמצית החיים, והיה יושב ומצפה לה ומצפה לה.. מייד עם קומה להסתרק, ועוד בטרם הלכה, התחילה כבר הציפיה לביקורה הבא".
חנוך לוין/ "החולה הנצחי והאהובה", עמ. 7
לא נכון שכל הפורומים מעוותים. זה פשוט לא נכון. יש פורומים שנושאים ונותנים בהם בנושאים שהאמת העגומה מאוד יוצאת החוצה. בנושאים מיניים כשהתגובות הן גם אנונימיות וללא סקסולוג מומחה או בעל מקצוע רלוונטי שאליו מופנות השאלות, והוא עונה לשאלות, השיח יוצא עקר וחסר משמעות כי הוא מבוסס על מניפולציות.
אבל אם תסתכלי בפורומים לרפואה, או כשיש ייעוץ מקצועי רציני לפורום תגלי שאלות אמיתיות שאנשים שואלים ובעיות גם בתחום המיניות שאנשים שואלים מתייעצים ושואלים את מה שלוחץ להם
בלי שקרים.
קראתי את הפורום ההוא בימים האחרונים ולא יכולתי שלא להסכים עם כל מילה שכתבת.
מצד שני גם לא יכולתי להרים שום גבה נדהמת לרפואה, שכן אם תזרקי כל נושא שהוא לחלל החם של המקום ההוא, תוך דקות תמצאי איזה טון שטנצי אחד שבו יענו כולן, וכל חריגה או חלילה אמירה היוצאת מגדר הנורמה או המקובל או משולי הריבוע המתבקש -דינה הגליה שלא מרצון המלוות באייקונים מזועזעים עד לזרא ודיוני-אחורי הקלעים הקורעות את אישיותך לגזרים מרוסקים. אז במקום שכזה, אני לא מצפה למצוא אמיתות או איזו אמירה כנה. חוץ מזה, לעולם במקום בו זין יזכה לכינוי "בולבול" לעולם לא יהיה הקשר רציני, אמיתי, מביט ישירות בעינים לסקס. זה לא היה דיון על סקס בנישואין או סקס בכלל. זו היתה מצגת נפלאה לפחד.
צר לי להרוס לכן את התיאוריות שלכן. אני משתתפת בפורום הורים המדובר. אני אמא לילדים נשואה מעל ל 10 שנים ואת גיל 30 כבר עברתי.
אנחנו כמשפחה מתמודדים עם קשיים שונים כולל כלכליים ולמרות כל האמור נהנים מאוד ממין. מין אצלנו אינו עינין שחוק. אנחנו נהננים מאוד ומוצאים בשבילו זמן למרות העייפות ומרוץ החיים הבלתי פוסק.
הניתוח שלכן מוטעה בעיניי
פתאום התגלה לנו שרובן הן בעצםאלילות מין לטנטיות, שלא בוחלות במין בשלישיה, עם נשים, עם אביזרים, על מכונת הכביסה ומתחתיה…
וחייהן לא סובבים סביב תלונות על הגננת בגן העירוני ואיך לגמול את הפעוט מחיתוליו.
צר לי, סקר המין בפורום המדובר הזה לא ממש מרגש אותי, נראה לי שהרבה נתנו דרור לפנטזיות שלהן מתחת לניק המשותף
קצה הסקאלה של התשובות היה דו מיני, משולש, בוגד. אולי זו בכלל רק אחת ואולי – היא אפילו לא מהפורום. בולבולים? כינוי משועשע או ילדותי ששוב מעיד אולי על גילו של כותבו, או אולי מינו?
עלו דברים אמיתיים, עלו בעיות, עלתה גם הרגעה שהתדירות וההתייחסות לה היא עניין של ציפיה, התאמה ולא סטנדרט שצריך להתיישר לפיו.
עם בעיות אמיתיות פונים לאנשי מקצוע. זו הייתה שיחת בנות משועשעת, נלהבת שמשכה גם אחרים. לא יותר.
הכוונה שלי היתה בעיקר לפורומים של אמהות, אותם יצא לי להכיר מעט.
אני בטוחה שיש פורומים אחרים שפויים מעט יותר.
ועוד אין לי ספק שיש קשר ישיר בין מידת האנונימיות של פורום למידת הכנות שלו.
ברשתות חברתיות בהן תגובותינו מופיעות ליד תמונתינו, למשל, כולם מתוודים פחות ומתלקקים הרבה יותר.
אני משתתפת לא מאוד דומיננטית בפורום המדובר. ברוב שרשורי הריב והמדון לא נטיתי להסכים איתך, שכן הגישה שלהו כלפי אמהות שונה בתכלית. עם זאת, כבר מזמן יש לי הרגשה שבפורום הזה (הרבה יותר מאשר בפורומים המקבילים באותו פורטל העוסקים בהורות) יש קשר שתיקה סביב הקושי העצום שבזוגיות ארוכת שנים וניהול משפחה. אני אומרת קושי ומתכוונת לכל תחושות התסכול, המיאוס, הסלידה, הכעס ועוד שלל רגשות שליליים שמתעוררים בנו כלפי בן הזוג וכלפי היחסים עצמם. אין לזה כמעט רמז בפורום. "החצאים" כולם פרטנרים נפלאים, הנשים תמיד ששות אלי סקס וכולם חיים בהרמוניה זוגית מופלאה שכמו יצאה מסדרות הטלוויזיה האמריקאיות של שנות השמונים, שלא לומר החמישים.
רוב ההתיחסויות הפורומיות לזוגיות הן בעומק מילימטר. מפליאה אותי שביעות הרצון הטואטלית מחיי הנישואין בפורום, לעומת מה שאני פוגשת ביום יום. אני לא מדברת על שיחות עם חברות ממש קרוובת, אלא אפילו בשיחות גינה-אמהות גן-ליד הקולר בעבודה עולים הקשיים בצורה כנה ועמוקה יותר מאשר בפורום הנשים ההו-כה-מתוחכמות.
אז מעבר לתהום אי ההסכמה בינינו, הפעם אני מצדיעה לך.
ואני צעירה בת 28 נשואה טריה ומאוהבת מאוד בבעלי שעושה לי טוב בינתיים ומקווה שככה נזדקן לנו בנחת ובכיף לעולמי עד.
עצוב היה לקרא על משתתפת שמחכה למגע מהבעל האדיש
חשבתי שאת זו שהתחילה את הדיון האנונימי שם כדי שיהיה לך על מה לכתוב כאן?
וחסר לי על מה לכתוב? כמו שאפשר לראות כאן בחמש השנים האחרונות, לא ממש.
התגובות כאן מעניינות מאוד, תודה רבה לכולם, תמשיכו חופשי.
אני לא נשואה וסובלת מחיי מין אומללים.
אין בכלל.
מה עושים?
🙂